השאלה שנותרה: האם איראן תימנע מטעות שתמיט עליה אסון

השאלה הגדולה עכשיו היא האם ההנהגה באיראן - מפוצלת ומסוכסכת בתוך עצמה - תימנע מטעות שתמיט עליה אסון.

לאיראנים יש רקורד לא מבוטל של טעויות דיפלומטיות גסות, כמו למשל ב-2022 כאשר סיכלו את המשא ומתן הגרעיני שלהם עם ממשל ביידן ברגע שהנשיא פוטין פלש לאוקראינה. הם הניחו אז שהעולם ישתנה ומסקנתם הייתה שאל להם להיחפז.

מצב דומה נוצר עכשיו. האיראנים החליטו על אסטרטגיה, שמצד אחד כוללת איומים בומבסטיים ואין-ספור תנועות צבאיות מגונות כלפי האמריקנים ושותפיהם, אבל בו בזמן הם החליטו לבחון בכל הרצינות מה המינימום שיוכלו להציע לנשיא טראמפ כדי להסיר את סכנת התקיפה.

ואולם, גם בשיחות בעומאן, גם בשיחות בז'נווה, וגם בחילופי מסרים מאחורי הקלעים, האיראנים פועלים בקצב מדהים באיטיותו, מציעים ויתורים קמצניים מאוד ואינם מגלים בהילות לסלק את ענני המלחמה שמעל לראשיהם.

שלא תהיה להשתאות: איראן בשום פנים איננה רוצה מלחמה ואיננה ששה אליה. כ-400 מטוסים שיתקפו יום יום, יותר מפעם אחת, את שטחה, בלא שיש בידם חיל אוויר או מערכות הגנה אווירית יעילות, אינם חלומו של המנהיג העליון ח'אמנאי וגם לא של ראשי צבאו.

הם יודעים שלא יינתן להם ליצור משבר עולמי באמצעות סגירת מצר הורמוז, ושכמות הטילים ארוכי הטווח שבחזקתם איננה תואמת את מפלס האיומים שלהם.

ואולם, האיראנים, כך נדמה, אינם מבינים כהלכה - לפחות עד לרגע זה - את מידת הדחיפות שהם מצווים לנקוט. אם ברצונם למנוע את המלחמה עליהם לבוא מהר אל האמריקנים עם הצעות שלכל הפחות יפתו את הנשיא טראמפ להמשיך בבירורים נוספים. אבל משום מה הרושם הוא שההנהגה בטהראן מפגרת בהבנת המציאות, מפריזה בכוח עצמה ונוטה להקל ראש בטראמפ ובשליחיו.

הדרך היחידה למנוע מלחמה היא מהלך איראני זריז להציע לטראמפ הסדר ביניים שכולל ויתורים משמעותיים בכל התחומים ומשאיר דלת פתוחה להמשך משא ומתן על הסדר כולל.