הסכם קרוב? בישראל שומרים על פסימיות זהירה | הפרשנויות
בישראל לא מופתעים מהפנייה של טראמפ למו"מ, אך מטילים ספק בסיכוי להסכם אמיתי • באיראן מזהים את עוצמתם, "התאהבו" במערכה ולא ממהרים לוותר • מבחינת ישראל: ממשיכים לפעול עד שיוגדר אחרת - ודורשים את פירוק תעודות הביטוח של המשטר • צריך להיזהר מלטעון ש"נתניהו הופתע" - הניסיון כבר הוכיח שבדרך כלל הוא בסוד העניינים • פרשני חדשות 12 בעקבות הצהרת טראמפ על השיחות עם איראן
עמית סגל
האם אנחנו הולכים להסכם? בישראל יש כרגע פסימיות זהירה ולהלן הסיבה: טראמפ אמר לאורך השנים משהו מאוד עקבי על איראן: הם מעולם לא ניצחו במלחמה, אבל גם מעולם לא הפסידו במשא ומתן.
ולכן, כשהוא עובר מהמגרש הביתי שלו – מלחמה עם הכוח הצבאי הגדול בעולם – למגרש המו"מ שבו האיראנים טובים יותר מכל אחד אחר, הוא חייב להגיע לשם עם משהו יוצא דופן בכיס. אחרת, קשה לראות איך זה עובד.
אם נסתכל על תקדימים, כמו מול חמאס, הסכם כזה מחייב ויתורים דרמטיים מהצד השני – דברים שלא האמינו שיקרו. במקרה האיראני, זה אומר העברת האורניום המועשר לארה"ב, הפסקת ייצור הטילים, פתיחת מצר הורמוז מחדש וחילופי משטר. אם יש לו עסקה כזו – הוא צריך לקחת אותה מיד.
אבל יש כאן בעיה: טראמפ עצמו לא חושף עם מי הוא מנהל את המגעים, בטענה שגורמים קיצוניים באיראן עלולים לפגוע בהם. זה מעלה סימני שאלה – האם ברגע האמת, כשיגיעו לחתימה בפקיסטן, משמרות המהפכה פתאום יתגמשו?
בנוסף, מדובר בהימור כפול. כל הסכם כזה ידרוש גם הקלה בסנקציות, כלומר בפועל טראמפ – שהבטיח למפגינים שהעזרה בדרך – אמור להיות זה שיסייע להישרדות המשטר. קשה לראות את שני הדברים האלה קורים במקביל.
בסוף, צריך לזכור: תוכניות המלחמה מראש היו עם כוכבית, שלפיה ברגע שטראמפ יחליט לסיים את האירוע – הוא יסיים אותו. ההנחה בישראל הייתה עדיין שהמטרות של טראמפ הרבה יותר מרחיקות לכת מהמטרות הישראליות.
יש גם דיון מחודש בישראל בשאלה אם היה נכון ללכת עם טראמפ לתקיפת 40% ממתקני הגז. כל האירוע התחיל כאיתות, מעין "הקש בגז": אם לא תרגיעו, נשמיד לכם את כל תשתיות הגז.
אבל בפועל, אחרי שהתקיפות נבלמו בעקבות לחץ קטארי, זה נתפס באיראן כביטוי לחולשה וכהבנה שטראמפ חשוף במיוחד בזירת האנרגיה.
ולכן, אומרים היום בישראל בדיעבד: ייתכן שהיינו צריכים לומר לטראמפ – או שלא תוקפים בכלל, או שתוקפים עד הסוף ומסיימים את הסיפור.
דנה ויס
שיתוף הפעולה בין נתניהו לטראמפ, כמו שראינו גם במבצע, הוא מלא. לכן בישראל לא מופתעים מכך שטראמפ מתחיל לגשש לכיוון של משא ומתן – זה היה ברור.
מצד שני, אני שומעת בתוך המערכת הביטחונית מחלוקת אמיתית לגבי הסיכוי להסכם. יש מי שאומרים שיש מרחב להסדרה, אבל גורם ביטחוני בכיר מאוד אמר לי לאחרונה שהוא לא רואה סיכוי כזה – בעיקר כי האיראנים לא צפויים להסכים לדרישות המרכזיות: הוצאת האורניום, פירוק תוכנית הגרעין וצמצום הטילים.
צריך לשים כוכבית: כבר ראינו לפני המערכה גורמים בסביבת טראמפ שרצו הסכם, ועכשיו אנחנו חוזרים לאותו סיפור – רק אחרי פעולה צבאית. אלא שהפעם זו כבר לא רק מלחמה על הגרעין, אלא גם על אנרגיה, וזה מסבך את כל האזור.
בישראל מבינים שהאיראנים ספגו מכה משמעותית, ויש מי שמאמינים שזה פותח חלון הזדמנויות. אבל בשורה התחתונה – מוקדם לדעת אם יהיה הסכם, וזה גם לא תלוי רק בישראל.
ניר דבורי
טראמפ מתקדם בשני נתיבים במקביל – משא ומתן לצד המשך התקיפות. גם האמריקנים וגם חיל האוויר ממשיכים לפעול באיראן, והמערכה לא נעצרת.
מבחינת ישראל, עובדים עד שיוגדר אחרת. התוכנית הצבאית הייתה ברורה – לפרק את שתי תעודות הביטוח של המשטר האיראני: הגרעין והטילים. עכשיו השאלה היא אם הסכם עתידי יעמוד בשני התנאים האלה. אני לא בטוח שישאלו אותנו אבל מבחינת ישראל – אלה קווי היסוד, כולל הוצאת האורניום המועשר.
צריך להסתכל גם על ההשלכות הרחבות: מה זה יעשה לחיזבאללה, מה יקרה למשטר האיראני, והאם סיום המערכה ייתן אות לתהליכים פנימיים באיראן.
אני חושב שלא משנה איך זה ייגמר – אנחנו עלולים לראות מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. זו נקודה שצריך להטריד את כולנו קדימה.
אוהד חמו
אני רוצה לצנן קצת את האווירה. אני לא בטוח שאנחנו רואים כאן את סוף המערכה. יש הרבה סימני שאלה.
שמענו את טראמפ מדבר על ויתור על תוכנית הגרעין ועל האורניום המועשר – אבל השאלה היא האם זה באמת יקרה בפועל. האם האיראנים יסכימו להוציא פיזית את החומר מחוץ לאיראן?
כשאני מסתכל על ההתנהלות שלהם בימים האחרונים, אני מזהה משהו אחר – האיראנים קצת "התאהבו" במלחמה הזאת. הם מנהלים מלחמת התשה ומגלים את הכוח שלהם.
הם מחזיקים את העולם בנקודה הכי רגישה – מצר הורמוז, משפיעים על מחירי האנרגיה, מפחידים את מדינות המפרץ. מבחינתם, יש כאן כוח אמיתי. ולכן, אני לא בטוח שיש להם אינטרס למהר להסכם.
יאיר שרקי
מוקדם מדי לברך על המוגמר. לפי המסרים שהאמריקנים העבירו לישראל, יש עוד שבועות קדימה, והרמטכ"ל מדבר על חצי הדרך.
צריך להסתכל גם על ההקשר הכלכלי: טראמפ רואה את השווקים מתייצבים, מחירי הנפט יורדים – וזה טוב מבחינתו. חמישה ימים זה הרבה זמן בזירה כזו.
במקביל, ישראל נמצאת בעמדה עדינה: היא לא רוצה להיראות כמי שמכשילה הסכם, אבל היא מאוד רוצה להכשיל אותו. זה תווך עדין ללכת בו.
צריך להיזהר גם מהטענה שנתניהו הופתע כי הניסיון כבר הוכיח שבדרך כלל הוא נמצא בסוד העניינים. אבל ברור שמדובר בפנייה חדה מאוד, שסותרת את האווירה והתדרוכים שיצאו רק אתמול מירושלים.