סימני האזהרה שיגלו: כך תדעו שטוהר הבחירות בסכנה

אף ששליטים פופוליסטים מדברים גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה פרוצדורלית, דמוקרטיה פורמלית, או דמוקרטיה לא-ליברלית - כמו ויקטור אורבן בהונגריה, אסור ליפול לרטוריקה הזו. מדוע?

שני טעמים עיקריים. ראשית, אפילו ההיבט הכי פורמלי או פרוצדורלי של דמוקרטיה - בחירות, כולל ערכים ליברלים (או: מהותיים). כדי שבחירות תהיינה הוגנות ותחרותיות חייבים חופש ביטוי, חופש התאגדות, שוויון, זכות לחיים, שלטון חוק ופיקוח שיפוטי (ברומניה, בית המשפט ביטל את הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות בשל התערבות רוסית). דמוקרטיה יכולה להיות יותר ליברלית או פחות ליברלית, אולם אין דבר כזה דמוקרטיה לא ליברלית.

שנית, בסוף, מה שמעניין את השלטון זה הנצחה שלטונית. כלומר, להישאר בשלטון. לכן, שליטים פופוליסטים לא מהססים לפני שהם משחקים עם כללי הבחירות באופן שיהפוך אותן לפחות תחרותיות ויטה אותן לטובתם. אם להשתמש בדוגמה מעולם הספורט, לא מדובר בביטול משחק כדורגל והצהרה מראש על הזוכה, אלא "רק" בהחלטה שהקבוצה היריבה תשחק עם 10 במקום 11 שחקנים ותמנה את השופט. זה לא אומר שלפעמים הקבוצה היריבה לא תנצח, אבל היא תצטרך להתגבר על הרבה מכשולים בדרך. התחרות מתקיימת, אבל באופן לא הוגן.

אנחנו בשנת בחירות. מהן הסכנות הצפויות לנו בחודשים הקרובים לטוהר הבחירות?

ראשית, ניסיונות לשנות את דיני הבחירות לטובת הקואליציה, כגון שינויים באחוז החסימה, הרחבת עילות הפסילה של מועמדים ורשימות, הורדת גיל ההצבעה, חוק "בנט" שאמור להגביל אותו מלהתמודד ועוד. הצעות אלו ואחרות ממתינות בצנרת החקיקה של הכנסת. בעיניי, אם אנחנו בשנת בחירות ולא פועלים מאחורי מסך בערות, אין לגעת בחוקי הבחירות בשלב זה.

שנית, פסילת מועמדים ורשימות. כבר היום סעיף 7א ל"חוק יסוד: הכנסת" מאפשר פסילה של מועמדים ורשימות השוללים את קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, מסיתים לגזענות או תומכים בטרור או במאבק מזוין נגד המדינה. זה הרעיון (הנכון בעיניי) של דמוקרטיה מתגוננת. אולם, אצלנו רעיון זה הפך לכלי תעמולה עבור מפלגות. כל בחירות הקרקס חוזר על עצמו: ועדת הבחירות, שהיא גוף פוליטי המשקף את יחסי הכוחות בכנסת, פוסלת מועמדים ובית המשפט העליון מבטל פסילות למעט מקרים קיצוניים, כדי לשמור על הזכות לבחור ולהיבחר. החידוש הפעם הוא שבפעם הראשונה יש בבית המשפט העליון רוב שמרני ולא בטוח כיצד יגיב לפסילות, במיוחד אחרי טבח 7 באוקטובר. כמו כן, ככל הנראה יהיו ניסיונות פסילה של חברי הכנסת מהימין שקידמו מהלכים לפגיעה קשה בדמוקרטיה ומאפייניה. אנו צפויים לראות ניסיונות פסילה של כמה שיותר רשימות מועמדים מהחברה הערבית כדי להביא לדה-לגיטימציה ולדיכוי הצבעה בחברה הערבית. מה שמביא אותי לנקודה השלישית:

הקואליציה יודעת שאחוז הצבעה נמוך בחברה הערבית יסייע לה להישאר בשלטון. לכן, היא עלולה לעשות כמה שיותר דה-לגיטימציה לחברי הכנסת מהחברה הערבית (בסגנון הכרזה על רע"ם כארגון טרור) כדי להביא לדיכוי הצבעה ביום הבחירות עצמו. זוכרים את פרשיות המצלמות בקלפיות? גם אז המטרה הייתה להרתיע בוחרים מלהגיע לקלפיות.

רביעית, פגיעה בוועדת הבחירות. אנחנו צפויים למסע דה-לגיטימציה לוועדת הבחירות המרכזית, ואל תתפלאו אם תשמעו בקרוב שכבוד השופט נועם סולברג, יו"ר ועדת הבחירות ועו"ד אורלי עדס מנכ"לית ועדת הבחירות הם חלק מהדיפ סטייט. זה כבר החל כאשר יעקב ברדוגו "דיווח" לאחרונה ברדיו ש"ידוע לו" שעזיבת היועץ המשפטי לוועדת הבחירות נעשתה כדי שהשמאל יוכל למנות לתפקיד מועמד שלו.

חמישית, שיבושים שונים ביום הבחירות עצמו. היזכרו למשל בסיפור בקלפי בכיסרא-סמיע שבה התוצאות הוטו למספרים העגולים והיפים - 350 קולות לליכוד, 100 לכחול לבן, 50 לש"ס וכו'. או דמיינו את התרחיש שייעלמו כמה קלפיות מיישובים ערבים, מה יעשו איתן? או חשש מחבורות דוגמת מרדכי דוד שיגיעו לקלפיות ביישובים ליברלים וייחלו באלימות ובהטרדה שתרתיע בוחרים מלהגיע לקלפי. לא מדובר בהמצאה ישראלית. בברזיל, המשטרה חסמה אנשים מלהגיע לקלפיות באזורי הבחירה של לולה, יריבו הפוליטי של בולסנארו.

שישית, ניסיונות להשפעה לא הוגנת על התודעה באמצעות פייק. אנחנו זוכרים את הפייק הידוע "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפיות" או את אלפי המסרונים שהופצו בבחירות האחרונות שקראו להצביע "ב" לבן גביר, אלא שהאות "ב" שויכה בכלל לפתק ההצבעה של הבית היהודי.

התפתחות הדיפ-פייק פה דרמטית. הליכוד הפיץ לאחרונה ברשתות שלו תמונה מזויפת של מנהיגי הרשימה הערבית המשותפת מחזיקים ידיים אליה צירף את בנט ולפיד. לפני כמה ימים, יו"ר ועדת הבחירות סולברג, קבע בצדק שעל הליכוד להסיר מהחשבונות שלו ברשת החברתית את התמונה. סולברג ציין כי אילו היה ציון ברור וגלוי שהתמונה היא עיבוד שלא משקף מציאות זה יכול היה לנטרל את ההטעיה. עם זאת, השופט סולברג נמנע מלקבוע שיש חובת ציון כללית על תוצרי בינה מלאכותית (כפי שביקשו מומחי טכנולוגיה ומשפט בחוו"ד שהגישו לוועדה) וחבל שכך. שימוש בבינה מלאכותית יוצרת כדי להטעות בוחרים הולך להיות מכת הבחירות. דמיינו סרטון של סולברג מתריע בפני בוחרים ברמת השרון על מטעני חבלה שהוטמנו בקלפיות ומבקש מהם לא לצאת להצביע, או על סרטון שיציג את הערבים נוהרים לקלפיות בטנדרים של חמאס, את בנט מבטיח בקולו הקמת מדינה פלסטינית ועוד. קיימת גם סכנה להשפעה של מדינות זרות, למשל באמצעות אתרים הנחזים לתמימים (אתרי בישול למשל) שלקראת הבחירות יחדירו מסרים פוליטיים. חייבים להתכונן לאיומים אלו מראש. לא מספיק להגיב בזמן אמת אחרי שהנזק התודעתי נעשה.

שביעית, התקפה על החברה האזרחית, התקשורת החופשית והתרבות. פורסם כבר שהליכוד רוצה להכריז על תנועת "אחים לנשק" כגוף פעיל בבחירות כדי להגביל את פעילותם. לא ניתן להבין את המהלך של רכישת רשת 13, את רפורמת השידורים של קרעי וסגירת גל"צ במנותק מההקשר הרחב שאנחנו בשנת בחירות והשתלטות על התקשורת החופשית משמעה השתלטות על הנרטיב. במקום עיתונות עצמאית וביקורתית נקבל עיתונות מטעם השלטון.

שמינית, כך גם יש להבין את חלק ממהלכי החקיקה של הממשלה לגבי שומרי סף. לפני כמה ימים שר המשפטים יריב לוין הוציא הודעה שבה הוא "מצפה מכלל חברי הקואליציה לפעול ביחד עם יו"ר ועדת החוקה, כדי שנוכל להשלים בזמן שנותר עד הבחירות את חקיקת החוקים האלה, ובהם החוק לפיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה...המשימה הזו חשובה מכל מחלוקת אישית, וראוי שכולם יתעלו לגודל השעה ולחשיבות העניין".

לחיסול מוסד היועמ"ש השפעה דרמטית על הוגנות הבחירות. ליועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה, סמכויות מיוחדות בהגנה על הוגנות הבחירות. יש לה מעמד מיוחד בפני ועדת הבחירות, היא יכולה לערער על תוצאות הבחירות, היא זו שיכולה לבלום כלכלת בחירות אסורה, שימוש אסור במשאבי מדינה לצורך תעמולה ועוד. אם חוק חיסול מוסד היועמ"ש יעבור, התפקיד יהפוך להיות פוליטי לחלוטין וזו סכנה ברורה לתחרותיות הבחירות.

תשיעית, ולבסוף, ערעור האמון בתוצאות הבחירות. כאשר ויקטור אורבן, מנהיג מפלגת הימין הפופוליסטי פידש בהונגריה, הפסיד בבחירות ב-2002, הוא מיהר להטיל ספק בתוצאות הבחירות - "האומה לא יכולה להיות באופוזיציה״". כפי שאמר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן למבקריו: "אנחנו העם, ומי אתם?". אם השליט הפופוליסט טוען שהוא - ורק הוא - מייצג את העם, העם לא יכול להפסיד בבחירות. ראינו כבר בארצות הברית של טראמפ ובברזיל של בולסונארו, דמויות שראש הממשלה נתניהו אוהב לשאוב מהן השראה, ניסיונות להביא לאי-הכרה בתוצאות הבחירות. אין סיבה לחשוב שזה לא יקרה פה.

יהיו בחירות. השאלה היא איך הן יתקיימו ואם הן תהיינה בחירות, הוגנות ותחרותיות. עלינו להיות מודעים לסכנות ולהתכונן אליהן. אוריינות ומודעות ציבורית היא כנראה הדבר החשוב ביותר. להכיר את הסכנות האפשרויות זו תחילת הדרך להתמודד עימן. יש לנו דמוקרטיה אחת - בואו נשמור עליה.

>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא פרופ׳ למשפטים, מומחה למשפט חוקתי, מנהל משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן