טראמפ מהדק את החבל: איראן נותרה לבדה מול המפגינים, הסנקציות וישראל

המהלך הדרמטי האמריקני של הוצאת מדורו מהשלטון בוונצואלה מתרחש ברקע של מחאות נמשכות באיראן נגד המשטר. המחאות וההפגנות, הנמשכות כבר מעל שבוע, החלו על רקע כלכלי של ירידה חריפה בערך המטבע המקומי, אינפלציה קשה, קשיים באספקת מים וחשמל באזורים שונים במדינה ותחושה קשה של היעדר אופק לשיפור. המשטר האיראני חווה אירועים דומים בעבר עוד ב-1999 בהפגנות הסטודנטים וב-2009 במחאה הירוקה נגד הבחירה השנייה של אחמדינג'אד לנשיא, ובעשור האחרון בשנים 2017-8, 2019, והאחרון ב-2022 הפגנת החיג'אב, "נשים, חיים, חופש". מכולם יצא המשטר, אחרי דיכוי אלים והרג אזרחים, כשהוא ממשיך לשלוט ביד רמה בהנהגתו של המנהיג העליון, ח'מאנאי.

המחאות בשלב זה אינן רחבות היקף יותר מקודמותיהן, אף שהן מתפרסות על אזורים נרחבים במדינה וגם מספר המשתתפים בהן טרם הגיע לאלה של השנים האחרונות. אולם, הפעם האירועים מתרחשים לאחר מלחמת 12 הימים ("עם כלביא") שחוותה איראן, לראשונה אחרי קרוב לארבעה עשורים מאז מלחמת איראן-עיראק, שכללה תקיפה ישירה על אדמת איראן. זו הייתה מלחמה שהוכיחה לציבור האיראני שלצד חוסר האפקטיביות של המשטר בניהול הכלכלה והפגיעה ברמת החיים של הפרט, הוא גם פגיע ביטחונית ולמרות השקעות אדירות בהתחמשות ובטיפוח השלוחים באזור, המשטר לא הצליח למנוע תקיפה כולל פגיעה באזרחים.

המהלך של טראמפ תפס את המשטר האיראני בשיא חולשתו

על הרקע הבעייתי הזה למשטר האיראני התחולל האירוע המפתיע של סילוקו של נשיא וונצואלה על ידי ממשל טראמפ. זהו מהלך בעל השלכות ישירות, כלכליות, צבאיות ואסטרטגיות, גם על איראן. היחסים בין שתי המדינות הם ארוכי-שנים, כשבמהלך העשור האחרון הפכה וונצואלה לאחד הנכסים האסטרטגיים החשובים של איראן מחוץ למזרח התיכון. הקשר בין שתי המדינות, שהתבסס על זהות אינטרסים כמדינות מוכות סנקציות המצויות בעימות מתמשך עם ארצות הברית, הלך והעמיק עד כדי מיסוד פורמלי של היחסים בחתימה על תוכנית שיתוף פעולה ל-20 שנה, ביוני 2022, בדגש מוצהר על אנרגיה, פיננסים ורמזים לתחום הביטחוני. מאז 2020 ביססה טהראן מערכת של חילופי דלק, ונפט כבד, לצד שיקום תשתיות זיקוק ונוכחות טכנאים איראנים בבתי הזיקוק של וונצואלה. במישור הביטחוני, וונצואלה אפשרה לאיראן להפגין נוכחות ימית בחצי הכדור המערבי, ובשנים האחרונות נחשפו עדויות לשיתוף פעולה בתחום המזל"טים, כולל אספקה, הכשרה ואף תשתיות ייצור מקומיות. הפגיעה אינה מסתכמת באיראן עצמה, אלא מקרינה ישירות גם על חיזבאללה. לאורך השנים, אמריקה הלטינית, וונצואלה בפרט, שימשו כחלק מתשתית רחבה יותר של חיזבאללה לאיסוף משאבים, הלבנת כספים, ולעיתים גם כמרחב תומך לפעילות מודיעינית וטרוריסטית.

אם יתרחש בקראקס שינוי אמיתית, זה יהווה פגיעה בצומת כלכלי, לוגיסטי וביטחוני, שסיפק לטהראן מרחב פעולה ייחודי תחת משטר סנקציות חונק.

המהלך אמריקני שהוביל להוצאתו של ניקולאס מדורו מן השלטון, מהווה לצד פגיעה ישירה וקריטית באינטרסים כלכליים איראניים בוונצואלה - גם פגיעה אסטרטגית בנרטיב האיראני של "חזית גלובלית נגד ההגמוניה האמריקנית". האירוע מצמצם את יכולתה של איראן להציג עצמה כשחקן בעל השפעה בזירה הבין-לאומית ופוגע באחד המקרים הבודדים שבהם הצליחה טהראן לבסס ברית יציבה בלב "החצר האחורית" של ארצות הברית.

איראן נקלעה לבעיה קשה מול המפגינים

ומעל כל זה, מרחף האיום הישיר שהשמיע הנשיא טראמפ לפני הפעולה בוונצואלה, ולפיו הרג אזרחים חפים מפשע במחאות באיראן יגרום לו לפעול ל"הצלתם" (RESCUE), והקישור, במהלך מסיבת-העיתונאים שבה הודיע על הפעולה בוונצואלה, שעשה לפעילות עבר שלו בחיסול מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, ותקיפת תוכנית הגרעין בחודש יוני 2025. התבטאויות אלה מייצרות בתודעת המשטר האיראני כמו גם בזו של הציבור האיראני, משמעויות אפשריות מרחיקות.

המשטר מצוי בדילמה, כאשר מצד אחד יש בדברי טראמפ ובאירוע עם הנשיא מדורו כדי לדרבן את המשטר האיראני לבלום במהירות רבה, ככל האפשר, את ההפגנות. אולם, צעד כזה עשוי להיות כרוך בפגיעה רבה במפגינים (כבר היום ידוע על 15 הרוגים). מצד שני, זהירות יתר של המשטר עשויה להתפרש על ידי המפגינים כחולשה ולעודד אותם להרחיב את ההפגנות. בהקשר הזה צריך לזכור גם את סוגית הפגיעה בבכירים איראנים במהלך מלחמת 12 הימים והוויכוח שהתקיים בנושא החיסול האפשרי של המנהיג, ח'מאנאי. היו בישראל מי שתמכו בכך ואילו הנשיא טראמפ אמר בהמשך כי הוא מנע מישראל מלפגוע במנהיג. האם גם כיום זו עמדתו של הנשיא טראמפ? מנהיגי איראן אינם יכולים שלא לשאול עצמם שאלה זו, נוכח האירוע האחרון של הוצאת הנשיא מדורו מוונצואלה.

בתוך כל התסבוכת הזו שבה מצוי המשטר האיראני בימים אלה, ובמיוחד לאחר הפעולה בוונצואלה, מרחף גם האיום של עימות נוסף עם ישראל. איום זה רק התחזק בעקבות פגישת ראש הממשלה נתניהו, והנשיא טראמפ, בשבוע שעבר. העיסוק בשיקום ייצור הטילים הבליסטיים באיראן והתגובה המעורפלת של הנשיא טראמפ לשאלה אם יאפשר לישראל לתקוף, מזינים חשש בטהראן שמא ישראל תנצל את האירועים הפנימיים לתקוף באיראן. מנגד, ישנו חשש בישראל שמא איראן תנסה להחצין את בעיות הפנים על ידי ייזום מהלך צבאי נגד ישראל. כל אלה מהווים קרקע פורייה למיסקלקולציה והסלמה.

>>> סימה שיין היא מומחית לאיראן, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)