האדם שבממ"ד ינצח: מי שמזלזל בחוסן האזרחי - מסכן את המלחמה

בעידן המודרני, שבו גבולות שדה הקרב היטשטשו והחזית הועתקה אל מרכזי האוכלוסייה, החוסן של העורף האזרחי אינו רק סוגיה של רווחה חברתית, אלא רכיב ליבה בביטחון הלאומי ובאסטרטגיה הצבאית. המערכה מול איראן ושלוחותיה מציבה את ישראל בפני אתגר שבו האוכלוסייה האזרחית היא יעד ישיר. יכולתה של החברה לעמוד בלחץ ממושך, תוך הישמעות להנחיות, היא המאפשרת לדרג הצבאי חופש פעולה להשגת הכרעה ולדרג המדיני מרחב תמרון אסטרטגי.

דוקטרינת הביטחון של ישראל, שהתבססה בעבר בעיקר על הרתעה, התרעה והכרעה, הטמיעה בעשורים האחרונים גם את "ההגנה" כנדבך רביעי. כדי להבין את חשיבות עמידת העורף ראוי לחזור ל"בליץ" על לונדון במלחמת העולם השנייה. תיאורטיקנים כמו ג'וליו דואה סברו שהפצצות על ערים יביאו לקריסת המורל האזרחי ולכניעה מהירה. בפועל קרה ההפך: חרף ההפגזות הכבדות של הלופטוואפה והפגיעה באזרחים, החברה הבריטית גילתה יכולת הסתגלות גבוהה. אזרחים השתלבו בתפקידי הגנה אזרחית, ומעורבותם זו חיזקה את החוסן הציבורי. באותם ימים שהה בלונדון גם דוד בן גוריון, ורשמיו מהעמידה האזרחית השפיעו על תפיסת ההתגוננות האזרחית בישראל. הלקח רלוונטי במיוחד גם היום: אזרחים היודעים כיצד לפעול ונוטלים חלק פעיל בהתגוננות ובסיוע הדדי מחזקים את החוסן הלאומי.

מלחמת המפרץ הראשונה המחישה זאת בפועל. נפילת טילי הסקאד על גוש דן העבירה את המלחמה אל תוך הבתים והובילה להקמת פיקוד העורף ולחוק הממ"דים ב-1992. למרות המתח ואי-הוודאות, הציבור נענה במידה רבה להנחיות, והישיבה במרחבים המוגנים יצרה תחושת סולידריות. המסקנה הייתה כי מידע אמין, הנחיות ברורות וקשר רציף עם הציבור הם מרכיב אסטרטגי ביכולת המדינה להמשיך לפעול צבאית.

מלחמת לבנון השנייה ב-2006 חשפה מנגד פערים חמורים במוכנות העורף. דוח וינוגרד הגדיר את הטיפול בנושא "ליקוי מאורות", לאחר שהתגלו כשלים בתיאום בין הגורמים ובניהול המשק לשעת חירום. הלקחים מן המלחמה הובילו לשינוי תפיסתי בפיקוד העורף ולהרחבת האחריות להכנת האוכלוסייה ולשמירה על רציפות תפקוד.

במסגרת תהליך התיקון הושם דגש על חיזוק השלטון המקומי כ"לבנת היסוד" של הרציפות לאזרח, על שיפור מערכות ההתרעה והתרעה ממוקדת במגוון פלטפורמות, ועל הרחבת מערך ההסברה המאפשר העברת מידע והנעה לפעולה בשגרה ובחירום.

עורף חזק מספק מרחב תמרון - וחשוב לדאוג לזה

הקשר בין חוסן החברה האזרחית להצלחת המבצעים הצבאיים הוא עמוק וישיר. במערכה מול איראן, המבוססת על התשה ולוחמה פסיכולוגית, העורף עלול להיתפס כ"בטן הרכה". לכן נדרשים אורך רוח, משמעת וסולידריות: כאשר העורף מפגין עמידה איתנה, הדרג המדיני נהנה ממרחב תמרון ואינו נאלץ לקבל החלטות חפוזות. הלקחים מן הבליץ בלונדון, דרך מלחמת המפרץ ועד לבנון השנייה מלמדים כי האויב מכוון אל הרוח הישראלית - והמגן הטוב ביותר עליה הוא השותפות בין האזרחים למערכות ההגנה.

סקרים מלמדים כי חלק ניכר מהציבור הישראלי מבין זאת ותומך בפעולות נחושות מול האיום האיראני. מחקרים מצביעים גם על קשר ישיר בין יציבות המשפחה והקהילה לבין תפקוד הלוחמים והטייסים: לוחם היודע שמשפחתו מוגנת ופועלת לפי ההנחיות מרוכז יותר במשימתו, בעוד דאגה לנעשה בבית פוגעת בכושר הלחימה ובקבלת ההחלטות. לפעולות ההתגוננות יש גם אפקט פסיכולוגי חשוב: אדם המכין מרחב מוגן ומשתמש ביישומון פיקוד העורף חווה תחושת שליטה המגבירה חוסן ומפחיתה לחץ.

פיקוד העורף, כגוף צבאי הפועל בתוך המרחב האזרחי, מספק את הכלים וההנחיות על בסיס ניתוחים מבצעיים ומודיעיניים, אך היישום נמצא בידי האזרחים. הישמעות קפדנית להנחיות אינה ביטוי לפחד, אלא לאחריות לאומית וגבורה אזרחית שקטה. כל כניסה למרחב מוגן, כל עזרה לשכן ושמירה על שגרה תחת אש הם לבנה נוספת ב"קיר הברזל" האזרחי. חוסן החברה האזרחית מאפשר לצבא לפעול בעוצמה, להנהגה לעמוד על האינטרסים הלאומיים, ולחברה הישראלית לצאת מן המשבר חזקה ומלוכדת יותר.

>>> תא"ל במיל' וניצב בדימוס צביקי טסלר הוא מסביר פקע"ר במילואים, יו"ר קיבוץ ניר-עוז, חוקר במכללה האקדמית גליל מערבח ושותף-מייסד בחברת S.T - Impact