המאבק הפנימי בצמרת האיראנית משבש את ניהול המלחמה

משהו מוזר מאוד קורה בטהראן: בתוך פחות מחצי יממה מאז הוכרז בפה מלא על שינוי מרחיק לכת במדיניות ניהול המלחמה של איראן, התהפכו הדברים לאחור כאילו לא היו. יש מסקנה אחת בלתי נמנעת: יש מאבק פנימי בקרב אנשי צמרת ההנהגה ששרדו את החיסולים, ומתנהל ויכוח קשה כיצד להמשיך.

המהפך הדרמטי הזה משתקף בכמה תחומים:

האיש המנהל בפועל את המדיניות האיראנית כעת, עלי לאריג'אני, חזר בו בלא הסבר משכנע מן הפנייה שלו (באמצעות עומאן ואחרים) לפתוח במשא ומתן מיידי עם נציגיו של הנשיא טראמפ. עכשיו הוא אומר שאין לארצו עניין בשיחות כאלה כלל וכלל.

שנית, שר החוץ עבאס עראקצ'י הבהיר אתמול (ראשון) באופן חד-משמעי שאיראן פוטרת את חיזבאללה, החות'ים, חמאס והמיליציות השיעיות בעיראק, מן הצורך להצטרף באש למאמץ המלחמתי שלה. והינה, כעבור שעות אחדות - בעידוד ברור מטהראן - מחליט חיזבאללה לירות לעבר ישראל. ההחלטה הזאת מעוררת לא רק פליאה בלבנון, אלא גם כעס עצום: עשרות אלפים כבר נמלטים מכפרי הדרום ומהפרוור הדרומי של ביירות, והממשלה הורתה - זו פעם ראשונה - לעצור ולהעמיד לדין את האחראים לירי. חיזבאללה מהמר עכשיו על גורלו לקראת הבחירות לפרלמנט הצפויות בהמשך השנה.

שלישית, באופן חד-משמעי הבהירו לאריג'אני ועראקצ'י שלא יפגעו במדינות ערב אחרי שאיראן שיגרה כמויות מדהימות של טילים וכטב"מים למדינות המפרץ, לירדן ולכורדיסטאן העיראקית. והינה, כאילו משום מקום, חודשו ההתקפות לרבות על מתקני הנפט הענקיים של עראמקו בראס תנורה. לא פלא שמחירי הנפט כבר קפצו אל מעבר ל-80 דולר לחבית, ועוד היד נטויה.

את ההבטחה האחרונה שנתנו אתמול - להימנע מסגירת מצר הורמוז - ממילא אין איראן יכולה לממש בפועל אחרי שאיבדה כמעט את כל חיל הים שלה, לרבות שלוש פריגטות שהיו בחוד החנית שלה במי האזור. ועדיין, האיראנים תקפו שלוש מכליות, כולל אחת השייכת לצי הצללים העוסק בהברחת נפט מאיראן לסין.

כיצד קורה מהפך כזה? אודה על האמת, אין בידי מידע אמין ומדויק על מה שמתרחש בחדרי החדרים של הבונקרים בטהראן. אבל אי אפשר לטעות: משמרות המהפכה, עכשיו בהנהגתו של מי שהוחזר מפנסיה ארוכה, גנרל אחמד וחידי, מיאנו לקבל את ההנחיה לחדול מהרחבת המלחמה לממדים אזוריים, וכנראה גם מרותו של לאריג'אני איננה מקובלת עליהם. הם ממתינים בתוך ימים ספורים לבחירת יורשו של עלי ח'אמנאי.