הלחץ סוגר עליהם: איראן מוכיחה שפניה למלחמה

ש: מצד אחד אנחנו רואים מאמץ של הרגע האחרון להגיע לעסקה, ככה רוצים היועצים של טראמפ. מצד שני, הפרסום שבארצות הברית שוקלים את חיסול ח'אמנאי. כמה זה יכול לקדם או למנוע עסקה?

קודם כול, אחרי הדיווח על האפשרות שנשקלת בממשל האמריקני לחסל את ח'אמנאי, המנהיג העליון בוחר שלא להופיע בציבור, למרות הנוהג בכל ערב של חודש רמדאן לקבל אנשים ולהופיע בפניהם במהלך טקס דתי. מאז שהדבר הזה פורסם, הוא לא יוצא החוצה, אמש (שבת) לפחות. אז נראה שיש כאן בכל זאת הרתעה. הדבר הזה קרה גם לפני כחודש וחצי-חודשיים, כששוב השם של ח'אמנאי עלה בהקשר של חיסול אפשרי. אז האיראנים לוקחים את האיומים הללו מאוד מאוד ברצינות.

כרגע גם נראה שאיראן בוחרים להחריף איומים ולקדם מלחמה. באיראן מקדמים כוחות וציוד לעבר מערב איראן והגבול עם עיראק, גם האיומים הפומביים שלהם וגם ההתנהגות של הנשיא מסעוד פזשכיאן, שהוא נושא ונותן בעצם מטעם המנהיג וגם שר החוץ שלו. כל אלו בעצם מסמנים שהאיראנים מתבצרים בעמדותיהם. הם לא באמת הולכים להתגמש. כל ההצעות למשא ומתן שמסתובבות באוויר, הן לא באמת רלוונטיות. כל פעם ששמו הצעות דומים לאיראנים, הם בסוף אלה שנסוגו בעצמם. בסוף, המצב סוגר עליהם, הם לא כל כך רוצים להתקדם, וכנראה גם הם מבינים שהימים שנותרו עד לעימות הם מעטים מאוד. ההתבטאויות החריפות של הנשיא פזשכיאן אגב לא מרשימות את האיראנים. בפיהם, הוא מכונה "נשיא התירוצים" שאין לו באמת פתרונות לשום בעיה.

עוד סימן שקורה ממש עכשיו אתמול (שבת) - משרד החוץ האיראני הכריז על צבאות אירופה כארגוני טרור. זה לא נראה כמו מדינה שפניה לשלום, גם האיראנים כנראה מתכוננים לעימות.

ש: המחאות באיראן מתחדשות. האם הדבר הזה יכול לגדול למשהו נרחב יותר?

ההפגנה העיקרית שהתרחשה היא בטכניון של טהראן. זו אוניברסיטה מאוד יוקרתית וחשובה. משם יצאו הרבה מאוד מהנדסי גרעין וטילים. זה מאוד חשוב, אם ימשיכו שם המחאות. הסטודנטים יוצאים לרחוב אחרי הפסקה ארוכה מאוד מהלימודים. היו להם הרבה מאוד ימי לימודים חלקיים. זו תחילת סמסטר ב', אבל הדבר הראשון שקורה באוניברסיטה אלו הפגנות.

בהפגנה נשמעו הרבה מאוד קריאות קשות נגד המשטר, ודרישה להחזרת המלוכה. היו הרבה מאוד קריאות של "מוות לדיקטטור", "מוות למנהיג". אלו דברים שראינו ממש בשיא המחאות, בימים הכי קשים של ההפגנות.

אלו הסטודנטים שחוזרים ראשונים להפגין. הם אמורים להיות הדור הבא של איראן. במשטר לא לוקחים שום צ'אנס, ומי שמגיע להתעמת עם אותם מוחים, ממש הכוח הראשון שפוגש אותם, זה בסיג' הסטודנטים. מדובר בסטודנטים מהצד שתומך במשטר, שנמצאים באוניברסיטאות ומתחילים לפעול ולהתעמת ברגע שיש מחאה.

כמו שניתן להבין, גם לאחר הדיכוי האלים, אף אחד מהבעיות שהיו לפני המחאות לא נפתרה. המצב הכלכלי-חברתי ולא השתנה. לאנשים אין איך לקנות ומה לקנות כדי להתקיים בכבוד. גם מהצד של הסוחרים - אין סחורה בבזארים ובשווקים.

מהסיבות הללו, הזעם ממשיך לבעבע. כמו אש מתחת לאפר, ובכל פעם שכנראה תהיה איזושהי הזדמנות - הזעם הזה יכול להתפרץ החוצה לרחובות ולפגוע במשטר.

>>> בני סבטי הוא חוקר בתוכנית איראן של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)