המשוואה החדשה שאיראן בנתה - ואיך אפשר לשבור אותה

בתחילתו של השבוע הרביעי למלחמה של ארצות הברית וישראל נגד איראן, הצדדים נדרשים מצד אחד לבצע מאזן ביניים של ההישגים והכישלונות מול המטרות במלחמה, ומצד שני לגבש את האסטרטגיה להמשך.

המלחמה הוכיחה את מה שהיה ידוע מראש והוא שיחסי העוצמה בין איראן מצד אחד וארצות הברית וישראל מצד שני, אינם ברי השוואה. הנחיתות הצבאית האיראנית בכל התחומים, למרות ארסנל הטילים שלה, לא תאפשר לאיראן הישגים צבאיים גדולים. דווקא על רקע ההבנה הזו, שהייתה ברורה גם למשטר האיראני, ולאחר החיסול הדרמטי של המנהיג העליון וראשי הצמרת הביטחונית, ולמרות פגיעה משמעותית בארסנל הצבאי הימי, האווירי והטילים - הצליח המשטר להחזיק מעמד.

יתר על כן, המשטר הבין נכונה את סף הרגישות הגבוה של הנשיא דונלד טראמפ לפגיעה בזרימת הנפט והגז; לפיכך, ריכז המשטר את מלוא יכולותיו לפגיעה באתרי יצוא נפט וגז במדינות המפרץ, בד בבד עם סגירת מצר הורמוז למעבר של מרבית הספינות והמכליות. כך עלה בידה של איראן לייצר משוואה חדשה, כשמול המשך תקיפות קשות של ארצות הברית וישראל, מחירי הנפט נוסקים, הפגיעה בשרשראות אספקה מתחילה להצטבר (השלכות על מחירי תרופות) והתסכול של הנשיא טראמפ גובר.

מכלל ההתבטאויות הפומביות של הנשיא ביממות האחרונות, ברור שהנושא שהכי מעסיק אותו הוא מחירי הנפט, וההשפעות של זה על המשק העולמי ועל האינפלציה בארצות הברית, שגם עלולה להוביל להעלאת ריבית. בדבריו ובמעשיו מציב הנשיא טראמפ שתי אופציות מנוגדות:

1. אופציית הנטישה - סיום המלחמה והשארת בעיית מצר הורמוז ללא פתרון. לגישתו, ארצות הברית אינה זקוקה לנפט העובר שם, ועל המדינות התלויות במצר לטפל בבעיה בכוחות עצמן (אחרי שלא התנדבו להתייצב לצידו למהלך צבאי משותף).
2. אופציית הכיבוש - שיגור כוח אמפיבי ואלפי נחתי מארינס להשתלטות על האי ח'ארג - ייתכן כקלף מיקוח או כצעד להבטחת המעבר במצר.

שניהם, מהלכים מסוכנים ומנוגדים להבטחת הנשיא שלא לערב כוחות על הקרקע ושעלולים לייצר נפגעים רבים. שני הצעדים שכבר נקט הממשל האמריקני – הסרת הסנקציה על רכש נפט רוסי והכוונה לאפשר לאיראן לייצא כמות מסוימת של נפט תוך כדי הלחימה, ובזמן שהיכולת של מדינות המפרץ לייצא נפגעת על ידי תקיפות איראן - משקפים לחץ קשה בממשל, שיריביו מבינים ומנצלים.

סוגיה נוספת, חשובה ביותר, קשורה לשאלת החומר הבקיע ברמה גבוהה שנותר לאיראן. המלאי הקיים של אורניום מועשר שנותר יכול לאפשר לאיראן, אם תעשיר אותו במקום חשאי כלשהו, להשיג מספיק חומר בקיע ברמה צבאית ל-10 מתקנים גרעיניים. מלחמה שנייה לחיסול היכולת של איראן לייצר נשק גרעיני אינה יכולה להסתיים במצב שבו איראן ממשיכה להחזיק בחומר. על הרקע הזה, נשמעו לאחרונה הדלפות על מבצע קרקעי להוצאת החומר שספק רב אם היה כלל במחשבה בשל הקושי הרב בהגעה לחומר, הזהירות הנדרשת בהוצאתו והסיכונים הנלווים למבצע כזה. האיראנים עשויים להבין מדובר בקלף לחץ חשוב נוסף שיש בידיהם, והם לא יוותרו עליו אלא במסגרת הסכם שיבטיח את דרישותיהם, בדגש על הסרת הסנקציות וערבויות לאי-תקיפה. בתרחיש שבו המלחמה תסתיים ללא הסכם, קיים סיכון ברור כי איראן תצא מן העימות נחושה בדעתה שהדרך היחידה להגן על עצמה כראוי היא באמצעות נשק גרעיני, ותעשה כל שביכולתה להשגתו.

• הטענות העיקריות בעולם נגד המלחמה - והעובדות

לסיכום, איראן ספגה פגיעה קשה ביותר. ישראל וארצות הברית הצליחו להשמיד את יכולות ההגנה האווירית, הימית והבליסטית שלה. אולם, איראן הצליחה לשרוד עד כה ואף פעלה לייצר הרתעה מול הנשיא טראמפ. מבחינת איראן, כל סיום של המלחמה בתרחיש הנוכחי הוא הישג שיעצים את מעמדה מול מדינות האזור, מול שותפותיה למחנה - רוסיה, סין וקוריאה צפונית, ומול האזרחים הכמהים לנפילת המשטר.

>>> סימה שיין היא מומחית לאיראן, חוקרת בכירה ולשעבר ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)