טבח 7 באוקטובר והכשל המוסרי של ההכחשה

שתיקה אינה עמדה ניטרלית. מול אלימות מינית, ובמיוחד כזו שמתרחשת בהקשר של סכסוך אלים, הימנעות מהכרה, שלא לדבר על הכחשה - אינה עמידה מן הצד אלא כשל מוסרי-ערכי.

במהלך מתקפת 7 באוקטובר ביצעו התוקפים פשעים חמורים של אלימות מינית בזירות השונות. הדברים נחשפו כבר בדוח של פרמילה פאטן, תת-מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית באזורי מלחמה, שפורסם עוד בחודש מרץ 2024, חודשים ספורים לאחר מתקפת 7 באוקטובר. בשלהי חודש יוני 2025, פורסם בשפה האנגלית הספר של פרויקט דינה: "למען האמת. המאבק לצדק - השבעה באוקטובר ומעבר לו". הספר פורש תמונה רחבה של כלל תופעות האלימות המינית שננקטה ביום המתקפה, ולאחריה - כלפי חטופות וחטופים במהלך תקופת השבי, ומאיר זרקור על תופעה אכזרית של שימוש באלימות מינית כנשק וטרור.

• לקריאת הדוח המלא - לחצו כאן

אלא שלמרות העובדות הברורות שנחשפו, גם על ידי גופים אובייקטיביים ועצמאיים, תגובת הקהילה הבין-לאומית הייתה לעיתים רבות מדי חלקית, מהוססת, ולא פעם באה לידי ביטוי בשתיקה מוחלטת או אף בהכחשה. יכולים להיות הסברים שונים להתנהגות מקוממת זו, אבל אחד מהם - שלא תמיד מדברים עליו - הוא העובדה שההכרה בפשעים אלה אינה מתאימה לנרטיב הפוליטי המבקש לראות בחמאס ובלוחמיו "לוחמי חופש". ומאחר שאנסים אינם יכולים להיקרא כך, באה השתיקה או ההכחשה. כך קרה, שנפגעות ונפגעי המעשים הנפשעים הללו נדרשים לעמוד בסטנדרטים של הוכחה שמעולם לא הוצבו במקרים אחרים, בעוד שעקרונות שהוצגו בעבר כבסיסיים וכבלתי ניתנים לערעור נדחקו הצידה.

יש להבהיר, כי לא רק מעשי הפשע עצמם עומדים כאן למבחן, אלא גם התגובה עליהם. שתיקה, הססנות והכחשה לאחר ביצוע הפשע הופכות לחלק ממנו. האופן שבו העולם בוחר להגיב לאלימות מינית, במיוחד כאשר היא מתרחשת במסגרת של סכסוך אלים, מעצב את גבולות המותר והאסור.

במשך שנים נאבקו בקהילה הבין-לאומית כדי לקבע עיקרון פשוט: אלימות מינית היא פשע חמור, ללא קשר לזהות הקורבן או להקשר שבו התרחשה. אלא שכאשר הנפגעות והנפגעים אינם משתלבים בסיפור הרצוי, כפי שקרה לאחר אירועי 7 באוקטובר, הם הפכו למי שזכויותיהם יחסיות, למי שאינם ראויים להגנה מפני הפגיעה הבסיסית באנושיותם.

זהו סטנדרט כפול, והוא מסוכן. הוא פוגע קודם כול בנפגעות ובנפגעים עצמם, אך לא פחות מכך מערער את עצם הרעיון של מוסר אוניברסלי. אם הזכות להישמע תלויה בזהות הלאומית של הנפגע או בזהות הפוליטית של הפוגע, אין כאן עקרונות אלא אינטרסים. אין כאן הגנה עקבית על זכויות אדם, אלא שימוש סלקטיבי בהן, כזה שמחליש את אמון הציבור בשיח כולו. הלכה למעשה, זו התרת פשעי מין כנשק.

האחריות מוטלת במיוחד על בעלי הסמכות והיכולת להשפיע על השיח הציבורי: מנהיגי ציבור, אנשי משפט, אקדמיה ומובילי דעת קהל. שתיקה מצד אלה היודעים את האמת אך בוחרים להתעלם ממנה, היא בחירה, ויש לה השלכות רחבות על גבולות המותר והאסור.

על רקע כשל זה, ולאחר חודשים של מאבק על עצם ההכרה, החל להתרחש גם שינוי בכיוון חיובי. בחודש אוגוסט 2025 קיבל המאמץ הזה ביטוי רשמי וחשוב, כאשר מזכ"ל האו"ם החליט לכלול את חמאס ב"רשימה השחורה" של ארגונים המשתמשים באלימות מינית כנשק. זוהי הכרה בין-לאומית חשובה, והיא תולדה של עבודה ממושכת, של איסוף עדויות ושל מאבק עיקש של רבים וטובים על עצם ההכרה בפגיעה.

אך אין מדובר בנקודת סיום. הכרה רשמית היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. תהליך של ריפוי ומתן קול לנפגעות ולנפגעים אינו מסתיים בהחלטה מוסדית, חשובה ככל שתהיה. הוא יושלם רק כאשר השתיקה שאפפה את הפשעים הללו תחדל להיות שתיקה, והקולות שנדחקו לשוליים יקבלו מקום ברור ובלתי ניתן לערעור בשיח הציבורי והמשפטי הבין-לאומי. הבחירה להכיר באמת, גם כשהיא מורכבת ולא נוחה, היא תנאי בסיסי לשמירה על מוסר, צדק ואנושיות.

אך לא רק לנפגעות ולנפגעים ולמוסדות הרשמיים יש להתייחס במקרה זה, אלא גם לתוקפים. במהלך החודשים שבהם נחשפה בהדרגה התמונה של השימוש השיטתי באלימות מינית ככלי במלחמה, התחוורו מה יכולים להיות התנאים העשויים לאפשר אותה ולהביא להתרחשותה בהיקפים נרחבים. מיליציה המחנכת את אנשיה על יסוד אינדוקטרינציה קיצונית של שנאה, כזו היוצרת דה-הומניזציה מוחלטת של האחר, יוצרת ריק מוסרי המאפשר והמעודד פריקת כל עול, המאפשר מעשים שהפרט, כאדם יחיד, לא יכול היה להתמודד עם מידת הברוטליות שבהם.

וזה המסר העולה מתובנה זו: שנאה, כמו אש, מתפשטת באופן חסר גבולות וחסר שליטה. היא שורפת והורסת את מי ששולחה בו, אך היא מאכלת גם את המצית. אנושיותו מושמדת והוא נותר ללא מצפון וללא מצפן. על כל חברה אנושית להפנים את משמעויותיה ההרסניות של שנאה מעוורת, ולעשות לביעורה.

>>> השופטת בדימוס נאוה בן-אור היא שותפה מייסדת של פרויקט דינה במרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן, שזכה בשבוע שעבר באות מגן השקיפות של עמותת שקיפות בינלאומית ישראל (שבי״ל) על פועלו