מכונה של רעש - וכאוס: הטכניקה שנועדה להשכיח מאיתנו את כישלונות הממשלה

למדינת ישראל אין ממשלה. יש מכונה של כאוס. אין לה הנהגה. יש לה אנרכיסטים מופרעים עם גישה למיקרופון ואפס מצפון. תפיסת העבודה שלהם סדורה וברורה: הזנת מדורת השיח הציבורי באין-סוף עימותים, פחד, קיטוב, משברים מדומים, רעש, בלגן. העיקר שלא נשים לב שהם מפרקים מדינה.

מטרתם היא להסיט את תשומת הלב הציבורית מהכשלים האמיתיים: חוסר יעילות ניהולית, חוסר תפקוד מדינתי, קריסת שירותים אזרחיים, הזנחת הפריפריה והיעדר קבלת אחריות לשורת כישלונות חמורים. זו תפיסת ההפעלה של ראש הממשלה. מזה הוא חי. הוא לא יודע משהו אחר. מדיניות הכאוס ונרמול האסונות אינה תקלה נקודתית. היא שיטה.

ככה זה לא יכול להימשך: הלקח שלא נלמד ממירון ועד למלחמה

רצף האסונות שחוו אזרחי ישראל בשנים האחרונות, אלו שכבר התרחשו ואלו שנמצאים בפתח, הם תוצאה ישירה של הנהגה שבחרה בכאוס במקום מדיניות, ובכיבוי שרפות במקום תכנון. 7 באוקטובר הוא הביטוי הקיצוני והקטלני ביותר של אותה שיטה, אך הוא אינו היחיד. אותה תפיסת ניהול כושלת מחברת בין טבח אזרחי בקנה מידה היסטורי, לבין תינוקות שנשרפו ונחנקו בגני ילדים שפעלו בסטנדרטים של מדינות עולם שלישי, ללא פיקוח, ללא אכיפה וללא אחריות. וכשאין אחריות, מה הפלא שעוד לא קמה ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה?

אותו דפוס עומד גם מאחורי אסון מירון, שבו עשרות אזרחים נמחצו למוות באירוע שכולם ידעו שיתפוצץ, מאחורי הזינוק בתאונות הדרכים עם שיא הרוגים, מאחורי קריסת הביטחון האישי ברחובות ושיא הנרצחים, אובדן המשילות המוחלט בנגב ובגליל, והיעלמות המדינה מאזורים שלמים שבהם החוק אינו נאכף.

אותה שיטה אחראית גם לשירות אזרחי שאינו מתפקד. משרדי ממשלה שאינם מספקים שירות בסיסי. מערכת תחבורה שמתנהלת בכאוס מתמשך, כבישים שאינם עומדים בעומסים, תכנון שמגיב באיחור של שנים למציאות קיימת. גם מערכת הבריאות נמצאת בתת-תפקוד כרוני, מחסור במיטות ובכוח אדם, ותורים ארוכים שמסכנים חיים.

מעל הכול, מנגנוני הממשל לא נבנו כדי לעבוד ביעילות, אלא לכך שיאפשרו לפוליטיקאים להיבחר מחדש ושלא יידרשו לאחריות אמיתית. ואם אפשר לפנק על הדרך איזה חבר מרכז בג'וב נחמד - מה טוב. לפי כל מודל ניהולי מוכר, אחריות נקבעת לפי תפקיד, סמכות ומשך זמן. כאשר ראש הממשלה מחזיק בהגה השלטון כמעט 20 שנים, האחריות לתרבות הניהולית, למינויים, להחלשת המערכות ולתוצאות מתחילה ומסתיימת בראש. ככה זה עובד בכל חברה עסקית ובכל מדינה נורמלית. מישהו משרי הממשלה היה משקיע כסף בחברה שהמנכ"ל שלה תמידית מאשים את העובדים בכל הכישלון? לא נראה לי. אבל כשזה המדינה, לא אכפת להם.

השיטה המכוונת שמאחורי התפוררות המדינה

מדיניות הדחיינות, הימנעות מהכרעות קשות, מינוי אנשים לא ראויים לתפקידי מפתח, פירוק מוסדות המדינה והעדפת הישרדות פוליטית על פני ניהול מקצועי, יצרו מדינה שמגיבה לאסונות במקום למנוע אותם. זה לא גזרת גורל. מדינות אחרות הוכיחו אחרת. גרמניה הפחיתה עשרות אחוזים בכמות ההרוגים בכבישים באמצעות תכנון רב-שנתי, אכיפה חכמה והשקעה עקבית בתשתיות. יפן הפכה אסונות טבע קטלניים לאירועים מנוהלים באמצעות סטנדרטים מחייבים, תרגול שוטף ותכנון לטווח ארוך. סינגפור בנתה שירות אזרחי מהיעילים בעולם על בסיס מקצועיות, מדידה, אחריות אישית ואפס סובלנות לכשל ניהולי.

בדנמרק צמצמו באופן דרסטי את הרכב הפרטי ובנו את התחבורה הציבורית היעילה והמתקדמת בעולם. קנדה ואוסטרליה פיתחו מדיניות ביטחון פנים, תחבורה ובריאות עם תכנון לטווח קצר, בינוני וארוך, בקרה רציפה ויכולת תיקון. בכולן המכנה המשותף ברור: מוסדות חזקים, מינויים מקצועיים, כיבוד חוק ונהלים, מדיניות עם אופק לשנים קדימה.

בישראל התרחש ההפך - אנשים מקצועיים נדחקו החוצה. שומרי סף הותקפו. מוסדות בוזו ופורקו. אזרחים שוסו אחד בשני. משרדי ממשלה הפכו לזירות פוליטיות. שרשראות פיקוד נחלשו או ננטשו מתוך רצון לקפל חוקים, לעקוף נהלים ולהכפיף את המנהל הציבורי לצרכים אישיים.

מדינה לא קורסת ביום אחד. היא מתפוררת כאשר ניהול מוחלף בפוליטיקה, מקצועיות מוחלפת בנאמנות, ואחריות מוחלפת בהתחמקות. 7 באוקטובר הוא התוצאה הקיצונית ביותר עד כה. התינוקות שנשרפו בגנים, ההרוגים בכבישים, האזרחים חסרי הביטחון, החולים שממתינים לטיפול, והציבור שמקבל שירות כושל, הם אותה תוצאה בדיוק. וזה יימשך כך כל עוד מכהנת בשלטון ממשלה שזו היא תפיסת ההפעלה שלה.

>>> שיראל חוגג נולד ומתגורר באופקים, מנהיג חברתי, ממייסדי תנועת "קומו". מנכ"ל חברה ישראלית ומומחה לאופטימיזציה בחברות ישראליות ובין-לאומיות