יש סיבה לכך שהסיכוי למלחמה עם איראן גדל

בגלל מיס-קלקולציה, הסבירות למלחמה עם איראן עלתה. למרות שזה לא ממש הגיוני ולא תואם את האינטרסים של שני הצדדים - המחאות ברחוב גורמות לכל אחד מהצדדים לחשוב שזה מדרבן את הצד השני לתקוף. זה לא הגיוני, אבל זה מגביר את הסיכוי.

אני אתן דוגמה למה זה לא הגיוני - אם האיראנים רוצים להסיט קשב באמצעות תקיפת ישראל, הרי זה יביא כנראה תגובה ישראלית-אמריקנית משותפת והיא כנראה תהיה על הראש של המשטר. אם יש חשש באיראן שישראל תנצל את העניין הזה כדי לתקוף דווקא עכשיו כשהם חלשים, הרי ראינו מה שקרה במלחמת 12 הימים, זה עשה בדיוק את האפקט ההפוך - התלכדות סביב הדגל, אנחנו מכירים את זה מימים עברו.

כן, יש כאן אדים של דלק באוויר, ורק לפני שלושה שבועות זה גרם לרמטכ"ל הישראלי להתקשר למקבילו האמריקני בפרשנות שלפיה תרגיל טילים כזה הוא מלחמה, ואנחנו כפסע ממלחמה, ולכן זה הסיפור הגדול. כדאי להפחית את הלהבות. גם אם אנחנו רוצים ליזום, אנחנו לא רוצים שהצד השני יהיה מוכן, ואנחנו בטח לא רוצים מתקפה בהפתעה. לא כדאי עכשיו להביא איום חיצוני על האיראנים, וצריך לתת לעניין מבפנים לפעול.

האמת, זה יותר חמור ממה שהיה קודם, אבל לא חורג ממה שראינו הרבה בעבר. ההבדל הגדול הפעם: הכלכלה גרועה, אין למשטר יכולת לצאת מזה, יש את טראמפ, שמתערב בקמפיין השפעה פנימה אל הרחוב באיראן, שיכול לדכא במידה מסוימת או לאיים, ויש את ישראל שהיא הרבה יותר דומיננטית והציר שקצת עורער. כל הקונטקסט הזה מייצר דבר חדש. אני רחוק מלנבא האם המשטר ייפול. שומר נפשו ירחק מלהמר על דברים כאלה, אבל יש פה משהו ייחודי.

בדרך למערכה נוספת בלבנון?

שניים מתוך שלושת הגורמים שגרמו למתיחות הגבוהה שכמעט מביאה אותנו לצורך לצאת למלחמה מול לבנון בחיזבאללה, השתנו. הדבר הראשון - המשטר באיראן: אחרי מלחמת 12 הימים, הוא קצת השתקם והתחיל לשלוח סיוע מסיבי לחיזבאללה, מיליארד דולר. לפי התוכנית של פזשכיאן, הנשיא האיראני - אין לו סיכוי להמשיך ולשלוח את כל הכספים האלה, אם הוא רוצה לטפל בכלכלה האיראנית, אז זה דבר שהוא טיפה מחליש.

הדבר השני, היה חסר לנו אנרגיה בין-לאומית. אחרי הכרעת חיזבאללה, ראינו את ארצות הברית דומיננטית ונוכחת ומעורבת, וגם את הממשלה הלבנונית. אחר כך ראינו את זה דועך, ועכשיו פקיעת האולטימטום לממשלת לבנון - יכול להיות שפה יהיה גל דיפלומטי חדש.

עדיין, יש מגמה שלילית מצפון לליטני. מדרום לליטני, צה"ל עשה עבודה מצוינת. אין יכולת תמרון קרקעית לרדואן באזור שקרוב לגבול, אבל יש בצפון דברים מטרידים. אם אנחנו ניאלץ לפעול נגד לבנון, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מה עושים אחרת במלחמה, בתמרון ובאש, ומה עושים אחרת ביום שאחרי? המפתח נמצא בממשלת לבנון ובחיזוק צבא לבנון. אלה גורמי הכוח היחידים שיש להם אינטרס ויכולת לפעול.

אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)