הונאת "הגיוס בהסכמה" של ביסמוט

לא מעטים, ובראשם, חברי קואליציה, מוכרים לציבור הישראלי את המושג הערטילאי "גיוס בהסכמה" כפתרון קסם שיוביל לשוויון בנטל ללא כפייה. אולם, מבט מעמיק במתווה בועז ביסמוט המונח על שולחן הכנסת מגלה שמדובר בהונאה כפולת פנים: לא רק שהחוק אינו כולל הסכמה אמיתית, אלא שהוא בנוי מראש כדי להבטיח שהתהליכים הסוציולוגיים של שילוב החרדים ייבלמו באיבם.

ההוכחה הראשונה נמצאת בלשון החוק עצמו. בניגוד לצרכיו המבצעיים הדחופים של צה"ל, החוק מציב "יעדי גיוס" שהם למעשה תקרת זכוכית נמוכה בהרבה מצרכי צה"ל ומהווה אחוז קלוש מכלל מחויבי הגיוס בחברה החרדית. יתרה מכך, החוק נעדר הגדרה של "שירות קרבי", מה שמאפשר למלא את המכסות במסלולים עמומים ללא מדים. כפי שעולה מחוות דעת אגף התקציבים, הסנקציות המוצעות – שלילת רישיונות או עיכובי יציאה מהארץ – הן "סנקציות למראית עין" בלבד. אלו כלים חלשים שאינם יוצרים לחץ כלכלי ממשי על הפרט, ובכך מעקרים כל תמריץ לשינוי התנהגותי. הסנקציות הכלכליות כמעט שלא חלות בחוק ומה שקיים כיום- מתבטל בהינף אצבע.

ההוכחה השנייה מגיעה מההנהגה החרדית. בזמן שפוליטיקאים בכנסת מדברים על "הבנות", המנהיגות הרוחנית – זו המחזיקה במפתח האמיתי לבקו"ם – מצהירה את ההפך הגמור. הצהרותיהם של הרב לנדו, הרב הירש, הרב דוד כהן, הרב יצחק יוסף ועוד, בדבר החובה "לחבל בחוק ככל האפשר" ולא לאפשר "גם לבטלן" להתגייס, מוכיחות כי אין צד שני להסכם. כפי שמציין ניתוח הייעוץ המשפטי, החוק לא גובש כעבודת מטה מקצועית מול צה"ל, אלא כעסקה פוליטית שנועדה להבטיח את הישרדות הקואליציה. כשאין הסכמה של גדולי הדור, אין "מהפך" – יש רק דחיית הקץ.

במישור הסוציולוגי, המתווה משמר את המנגנונים המונעים יציאה מהחברה המובלעת. על ידי התניית פטור בהצהרה בלבד, ללא צורך בהוכחת לימודים בפועל, החוק מעודד "רישום כפול" ומשמר את התקציבים לישיבות גם כשאינן עומדות ביעדים. במקום ליצור תהליך של אינדיבידואליזציה שבו הצעיר החרדי נושא באחריות אישית, החוק מחזק את כוחה של העסקונה החרדית לשלוט במכסות ובגורל הצעירים. הוכח מחקרית שתמריצים כספיים, במקרה זה, למשרתים, לא יגרמו לאלו שאינם מתגייסים, להתגייס. לעומת זאת, מניעת הטבות היא גורם שיוצר פעולה. בדיוק כפי שקרה בקיצוץ קצבאות הילדים ב-2003. מהלך שיצר שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, כדי לאושש את כלכלת המשק והוביל ליציאת הנשים החרדיות לעבודה.

לסיכום, שינוי חברתי לא יצמח מחוק שמעניק הכשר משפטי להשתמטות במסווה של "הסכמה". ללא חובת גיוס אישית, סנקציות כלכליות ישירות על הפרט ודרישה חד-משמעית לשירות קרבי, נמשיך לספור יעדים ריקים בזמן שחיילי המילואים קורסים תחת הנטל. הגיע הזמן להפסיק להמתין להסכמה של מי שמתפרנס מהיעדרה.

>>> עפרה ליפשיץ, ממובילות פורום "שותפות לשירות", נשואה לאורי, אל"ם במיל', ומראשי ישיבת ההסדר שיח יצחק