הטיל כבר לא יספיק: המהפכה השקטה שתבודד את איראן

בעוד הדי הפיצוצים מהעימות הישיר בין ישראל לאיראן עדיין מהדהדים ברחבי האזור, מתחילה להתגבש הבנה אסטרטגית חדשה: הביטחון בעשורים הבאים לא יישען עוד רק על מטוסי קרב, מערכות יירוט או בריתות הגנה מסורתיות. הוא מחייב שכבה עמוקה של תשתיות מחשוב, בינה מלאכותית ורשתות דאטה אזוריות. מערכת ביטחון משולבת כזו תהפוך כל פעולה צבאית או מודיעינית לתלויה ביכולת טכנולוגית מתקדמת ובשיתוף פעולה אסטרטגי חוצה גבולות.

העימות האחרון המחיש כי בעידן הנוכחי, הביטחון הלאומי נמדד גם במרכזי נתונים, באלגוריתמים של AI ובארכיטקטורות ענן המאפשרות למדינות לפעול כמרחב אסטרטגי משותף. המענה לאיומים האזוריים אינו רק צבאי; הוא נשען על יתירות טכנולוגית אזורית – רשת תשתיות מחשוב ומודיעין המחברת בין ישראל, ארה"ב והמדינות הערביות המתונות למערכת אחת משולבת. כאן מהדהד חזון יוזמת Pax Silica של ממשל טראמפ, השואפת לבנות שותפויות טכנולוגיות חוצות גבולות כדי להבטיח יתרון אסטרטגי. מתוך כך צומח מודל שניתן לכנותו "ברית הביטחון של אברהם" – סדר אזורי חדש המושתת על אינטגרציה ביטחונית-טכנולוגית עמוקה.

תובנה מרכזית מהעימותים האחרונים היא הפגיעות הרבה של תשתיות מרכזיות. בעולם שבו טילים מדויקים ומתקפות סייבר יכולים לשתק מערכות אנרגיה ומחשוב בתוך שעות, מדינות אינן יכולות להסתמך על מרכז כוח יחיד. הפתרון מגיע מעולם המחשוב: מודל ה-Multi-Region. כפי שמידע מגובה במספר אזורים גיאוגרפיים בענן, כך גם המערכות המבצעיות האזוריות הופכות למבוזרות. אם מוקד אחד נפגע, המערכת כולה ממשיכה לפעול ללא הפרעה.

מדינות המפרץ כבר משקיעות סכומי עתק בתשתיות אלו:

• איחוד האמירויות: מפעילה עשרות מרכזי נתונים מתקדמים שהקיבולת שלהם צפויה לשלש את עצמה בקרוב, לצד קמפוסים עצומים של מחשוב AI בשיתוף ענקיות טכנולוגיה אמריקניות.

• ערב הסעודית: כחלק מחזון Vision 2030, מקימה מרכזי נתונים מבוססי אלפי שבבי AI.

כאשר מחברים תשתיות אלו למערכת החדשנות הישראלית – המובילה בסייבר וטכנולוגיה ביטחונית – מתקבלת רשת אזורית שבה יכולות המחשוב, הדאטה והמודיעין מגבות זו את זו בזמן אמת.

אולם, תשתיות AI אינן רק שבבים או אלגוריתמים; הן דורשות מערך פיזי עצום של שנאים, מערכות קירור, סיבים אופטיים, ציוד חשמלי ושרשראות אספקה מורכבות שמבטיחים הפעלת מערכות מחשוב בקנה מידה תעשייתי. לכן, חוסר יציבות אזורי ומלחמות מעלות את "פרמיית הסיכון", מייקרות עלויות ויוצר "פקקי תנועה" באספקת רכיבים קריטיים. לעיתים, דווקא ברכיבים פחות גלויים אך קריטיים. לכן, השקעות הון רבות עלולות להפוך ללא כדאיות. בנוסף, הביטחון האנרגטי הופך למרכיב קריטי, שכן מרכזי נתונים צורכים כמויות אדירות של חשמל המחייבות לעיתים הקמת תחנות כוח ייעודיות או חיבורי רשת רחבי היקף.

הברית הטכנולוגית-ביטחונית האזורית נשענת על ארבעה יסודות משלימים:

1. אינטגרציה ביטחונית: חיבור מערכות התרעה מוקדמת, שיתוף מודיעין וסנכרון הגנה אווירית.

2. שיתוף פעולה טכנולוגי: שילוב בין האלגוריתמיקה, פיתוח שבבים והסייבר הישראלי לבין ההון, האנרגיה והתשתיות של המפרץ.

3. אינטגרציה תשתיתית: מסדרונות דאטה ואנרגיה המחברים את הים התיכון למפרץ הפרסי ומבטיחים רציפות תפקודית.

4. הון אנושי ומוסדי: מחקר משותף, מרכזי חדשנות ורגולציה שתומכת בשיתופי פעולה תוך שמירה על סטנדרטים בין-לאומיים.

איראן תבודד - ולא רק באמצעות סנקציות

ערב הסעודית מהווה עוגן מפתח בשינוי זה. למרות המורכבות הפוליטית, השאיפה למודרניזציה ולבניית כלכלה שאינה תלויה בנפט דוחפת אותה אל "מחנה ה-AI" האמריקני. בשילוב בין עוצמתה האנרגטית, ההשקעות האדירות בתשתיות מחשוב ובינה מלאכותית, והשאיפה האסטרטגית לחזון Vision 2030 - היא נמצאת בלב המערכת הטכנולוגית-גיאופוליטית המתהווה במזרח התיכון. האינטגרציה האזורית מתבצעת לא רק דרך דיפלומטיה אלא באמצעות חיבורי אנרגיה, מרכזי נתונים ומערכות ענן ובינה מלאכותית היוצרים תלות הדדית ואינטרסים משותפים.

התוצאה של Pax Silica אזורי היא בידוד הציר האיראני-סיני, שכן בעוד טהראן מנסה לבנות יכולות בתוך "אי" טכנולוגי מבודד, ישראל ושותפותיה בונות רשת חסינה ומתקדמת שמחברת בין מערכות מידע, מחשוב ואנרגיה. כל צעד של אינטגרציה כלכלית או טכנולוגית יוצר תמריץ להגן על היציבות האזורית ומחזק את הביטחון של כלל החברות בברית.

במאה העשרים נבנו הסכמי שלום סביב גבולות וטריטוריה, אך במאה ה-21 - תשתיות קריטיות הן אלו שמעצבות את המציאות האסטרטגית. לכן, נורמליזציה אזורית עתידית תיבנה סביב תשתיות טכנולוגיות ואנרגטיות משותפות, וכך המרוץ לביטחון במזרח התיכון הופך גם להיות מרוץ טכנולוגי. מי שישכיל להשקיע היום בבניית בריתות טכנולוגיות ואנרגטיות אזוריות, הוא זה שיכתיב את סדר היום של האזור בעשורים הבאים.

>>> הדס לורבר היא רח"ט מדיניות חוץ במטה לביטחון לאומי (מל"ל) לשעבר. כיום הינה ראש פרויקט ישראל-ארצות הברית ושותפויות טכנולוגיות במכון למחקר ביטחון לאומי (INSS)