שכר אחד, ארבעה מנגנונים: המחיר היקר שאנחנו משלמים על כאוס הגבייה

הדיון הכלכלי בישראל נוטה להתמקד בשאלות הגדולות: כמה מיסים נגבה, כמה הוצאה ציבורית נדרשת ואיך לחלק את הנטל בין מגזרים. אבל לא פעם הבעיה אינה מה המדינה גובה, אלא איך. מערך גביית תשלומי החובה על עבודה היא דוגמה מובהקת לכך.

כיום, אותו שכר עבודה משמש בסיס לארבעה מנגנוני גבייה נפרדים: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות והפרשות חובה לפנסיה. כל אחד מהם פועל במערכת אחרת, עם מועדים שונים, טפסים שונים וכללי בקרה נפרדים. המעסיק מדווח לגורם אחד, משלם לאחר, ומבצע סליקה לגופים נוספים. במקום פיקוח יעיל מתקבלת כפילות, ריבוי טעויות ועומס אדמיניסטרטיבי כבד - במיוחד עבור עסקים קטנים ובינוניים.

העלות של המצב הזה גבוהה, גם אם אינה תמיד גלויה. המדינה מפעילה מערכות גבייה מקבילות; מעסיקים ועצמאים משקיעים זמן, כסף וקשב ניהולי בהתנהלות בירוקרטית מורכבת; גופים מוסדיים מחזיקים מערכי שירות ותפעול גדולים כדי להתמודד עם תיקונים ושגיאות; ועובדים מוצאים עצמם לא פעם במרדף אחר זכויות שהיו אמורות להיות מובטחות מלכתחילה - בעיקר בכל הנוגע לרציפות זכויות פנסיוניות.

ישנו פתרון פשוט לכך בעיקרו: מעבר לגבייה אחודה של כל תשלומי החובה המבוססים על הכנסה מעבודה, באמצעות רשות המיסים. המעסיק ידווח פעם אחת וישלם פעם אחת, והמערכת המרכזית תפצל את הסכום אוטומטית בין הגופים הרלוונטיים - ביטוח לאומי, מערכת הבריאות וקופות הגמל. אין כאן שינוי בשיעורי המס, אין פגיעה בזכויות סוציאליות, ואין שינוי בחובת ההפרשה לפנסיה. זהו שינוי תפעולי, לא אידיאולוגי.

החיסכון הפוטנציאלי אינו שולי. ההערכות מצביעות על תועלת משקית של מיליארדי שקלים בכל שנה: הפחתת עלויות גבייה למדינה, צמצום העול האדמיניסטרטיבי על מעסיקים, והקטנת עלויות התפעול של הגופים המוסדיים. בתנאי תחרות סבירים, חלק ניכר מהחיסכון צפוי להתגלגל לציבור - בשכר גבוה יותר, בדמי ניהול נמוכים יותר ובשירות פשוט ושקוף יותר.

הכשל בולט במיוחד בתחום פנסיית החובה. המדינה מחייבת חיסכון פנסיוני, אך מעבירה את עיקר נטל התפעול והאחריות למעסיקים. כל שינוי בהעסקה, כל טעות טכנית וכל מעבר בין עבודות דורשים טיפול פרטני ולעיתים גם יוצרים חשיפה משפטית. אין סיבה שכל עסק קטן בישראל יתפקד בפועל כמעין "מנהל פנסיוני".

חשוב להדגיש: גבייה אחודה אינה משמעה ריכוזיות בשוק הפנסיוני. העובד ימשיך לבחור קופה, מסלול ושיעור הפרשה בהתאם לדין. התחרות בין הגופים המוסדיים לא רק שתישמר - היא אף עשויה להתחזק, משום שהממשק יהפוך פשוט, אחיד ושקוף יותר.

השאלה אינה רק אם המדינה צריכה לגבות מיסים או לחייב חיסכון פנסיוני, אלא אם היא עושה זאת בצורה חכמה. גבייה אחודה היא רפורמת תשתית שקטה, נטולת סיסמאות, אך בעלת פוטנציאל השפעה רחב. לפעמים, הדרך לשפר את הכלכלה אינה עוברת בעוד מס - אלא פשוט בפחות בירוקרטיה.

>>> ד"ר מיכאל שראל הוא לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ראש "פורום קהלת" לכלכלה