קומה מינוס חמש בקריה גבוהה בהרבה מקומת הממשלה

בקומה מינוס 5 בקריה, בבור חיל-האוויר, תחת פיקוד קצין המודיעין של חיל האוויר, עובדים קציני המודיעין של אגף המודיעין. החומות הוסרו, גינוני כבוד נעלמו, הכפיפות הדדית, התיאום מלא, לזה ייקרא במילה אחת: הרמוניה.

זה לא תמיד היה כך. היו התגודדויות, היו קטטות על סדרי עדיפויות, על הקצאת משאבים, מי חשוב ממי ומי עובד אצל מי. ישנו מונח פיקודי-צבאי, שהוא גם מונח ניהולי-אזרחי, שנקרא - רוח המפקד. במקרה הזה שני מפקדים: מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר וראש אגף המודיעין האלוף שלומי בינדר. שני אנשים בעלי כריזמה פיקודית שקטה. הם נטרלו את הפוליטיקה בתוך הארגונים ואת הפוליטיקה בין הארגונים. בר המשיך את מלאכת קודמיו, השביח ושידרג את חיל האוויר לכמוסת איכות. בינדר הרים את אמ"ן מהקרשים לאחר 7 באוקטובר. איראן, שהשתייכה לאגף אסטרטגיה ומעגל שלישי, הייתה אצלו למעגל ראשון.

הדרג הפוליטי, שופרותיו ומפיצי רעליו, הלכו על בינדר ובר בכל הווליום ובכל הכוח. זה היה במסגרת מבצע עריפה של ראשי הצבא והשב"כ, שנועד לייצר סביבה סטרילית סביב ראש הממשלה ושריו, להטיל על הדרג המבצעי את מלוא האחריות ולשחרר לחופשי את הפוליטיקאים. כאן מגיעה מילה טובה לרמטכ"ל אייל זמיר - שהנפיק לבינדר ובר הערה פיקודית זעירה - אך התעקש וקבע, שהם נשארים וממשיכים, חרף הלחצים הפוליטיים ואף שהם נטלו אחריות, שהם היו מוכנים להתפטר.

פירוק איראן מנשק גרעיני יהיה בשורה חשובה ביותר לישראל ולמרחב כולו. גם חיסול המערך הבליסטי. הסכנה הגלומה בשלטון משיחי וקנאי, התבטאה, מבחינתנו, ב-2024, באופן סמלי אך משמעותי, כשאיראן שיגרה לעברנו מאות טילים בליסטיים וטילי שיוט בגין פגיעה בקיר הקונסוליה שלה בדמשק והריגת קצין. זה היה סמן נוסף שמדובר במשוגעים. המתקפה שלהם השבוע על כל מדינות המפרץ, היא עדות קלינית להתנהגות מדינה מטורפת עם מנהיגים משובשי דעת.

במעבר חד או חצי חד: טועה מי שמשלה את עצמו שהעולם יסכים לאורך שנים, שממשלה המאוישת על ידי שרים מסוג סמוטריץ', בן גביר וד"ר קרעי - תאחז בנשק גרעיני. גם העובדה, שדודי אמסלם, המתון שבחבורה, הוא יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, לא ממש תעמוד להגנתנו. בממשלה הבאה עלולה לעלות בהרכב הפותח גם טלי גוטליב, שתשביח את הנבחרת. המיניסטר עמיחי אליהו קרא לזרוק פצצת אטום על עזה. סגן יו"ר הפרלמנט, ניסים ואטורי, הזהיר את הפרסים: לכם יש שטיחים אבל לנו יש מפעל טקסטיל ונשק שטרם השתמשנו בו. נשאיר כרגע בצד את אלה שקראו לשרוף את עזה, שאין בה אף חף מפשע אחד.

מאז הוקמה, לראשונה בתולדות ישראל, ממשלת חרדים וחרד"לים על מלא - הגדה המערבית בוערת. נערי גבעות מבצעים מדי יום, גם בשבתות קודש, פוגרומים אכזריים. הם מצוידים בטרקטורונים חדישים, באמצעים התקפיים ובעיקר בתחושה, שהממשלה איתם, שהמשטרה בעדם, שהצבא לא נגדם. ההוויה הגזענית והאלימה הזו, לא מוסיפה לשיפור מעמדנו בעולם.

לפני שמונה חודשים בלבד התבשרנו, שהאיומים הקיומיים מאיראן - נשק גרעיני וטילים בליסטיים - הוסרו לדורי דורות (!). השבוע קיבלנו טייק שני, זהה לראשון בתוכן ובאינטונציה. הפעם הובטחו לנו גם הסכמי שלום. במהלך מבצע "עם כלביא" הושמעה האמירה "קפלניסטים בשמי טהראן". האמירה הזו עוררה את חמתם של אלה שטענו, שאפשר להסתדר בלי כמה טייסות, שהטייסים הם נפולת של נמושות, שהם אנרכיסטים, שהם צריכים להישלח לעזאזל או לבתי כלא.

יצחק שמיר ז"ל, הנוקשה בראשי ממשלותינו, היה פטליסט. הוא לא האמין בהסכמים מדיניים, במלחמות, בהחלפות משטרים. הוא אמר, ש"הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים". לימים הוא הוסיף: "ונתניהו הוא אותו נתניהו". שמיר פסל את הקצוות מימין ומשמאל. הוא האמין - ובזה הוא ייצג את המסה המרכזית הישראלית - שאחדות השורות והחוסן הפנימי הם מרכז הכובד של קיומנו. אם הממשלה תמשיך להישען על הימין הקיצוני הסהרורי, ואם ההפיכה המשטרית, המואצת בימים אלה, לא תיבלם ותוסג לאחור - ישראל תתקשה להגן על עצמה מול אותו ים ומפני אותם ערבים.