ישראל לא יכולה לחסל את המשגר האחרון בלבנון
למרות העוצמה הצבאית שצה"ל מפגין והפגיעה הקשה בחיזבאללה, ישראל חייבת להכיר במגבלות הכוח: שום הסכם או מבצע צבאי ריאלי לא יבטיח את פירוק הארגון מנשקו • עבור תושבי הצפון, המשמעות היא חיים במציאות של שקט שברירי וזמני • השאלה שתקבע את עתיד חיזבאללה היא פנים-לבנונית: האם הוא "מגן", או "מחריב"? • פרשנות


אני מקווה שהדברים הבאים שאכתוב לא יהיו רלוונטיים ויתבררו כטעות בעוד תקופה קצרה, אבל כמו שזה נראה כרגע, גם אחרי הפסקת האש הבאה עם לבנון, מתי שלא תגיע, חיזבאללה יוכל להמשיך ולשגר רקטות על ישראל מתי שירצה.
זו לא אמירה מתריסה, אלא הכרה במגבלות הכוח. ישראל חזקה, מדויקת, מרתיעה, אבל היא לא יכולה לחסל את המשגר האחרון. גם אם דובר צה"ל ימשיך לדווח על השמדה של עוד מאות מחסני אמל"ח ופעילי טרור, יישארו בלבנון עוד אלפי רקטות ואלפי מחבלים שמסוגלים לשגר אותם. לבנון לא תהפוך להיות מקום סטרילי מטרור, והיא בטח לא מדינה שניתן לנקות עד הסוף ממחבלים.
הפער בין ההבטחות למציאות כבר נחשף. אחרי הסבב הקודם והפסקת האש בנובמבר 2024 נוצרה תחושה שהפעם המשוואה השתנתה, שהיכולות נשחקו, שהאיום צומצם דרמטית. זה גם גובה באמירות של ההנהגה בישראל על החזרת חיזבאללה עשרות שנים אחורה ודחיקתו מהגבול. בפועל, רק עכשיו מתברר עד כמה זה לא מדויק. חיזבאללה לא מוגר. הוא שמר על יכולות גבוהות מאוד, על מלאים, על תשתיות, ועל היכולת לבחור מתי להסלים.

מי שחושב שאפשר לפרק לחלוטין את חיזבאללה מנשקו מתעלם מהמציאות. גם בתוך ישראל, בתוך הריבונות שלנו, בתוך החברה הערבית, המדינה מתקשה לאסוף את כל הנשק הבלתי חוקי. אם כאן זה לא קורה עד הסוף, אין סיבה לחשוב ששם, במדינה מפורקת, מרובת עדות, עם גבולות פרוצים והשפעות חיצוניות, זה כן יקרה. זו גם הסיבה שאסור לסכן את לוחמי צה"ל האמיצים שפועלים עכשיו מעבר לגבול במשימות שהישגיהן שיישחקו בתוך זמן קצר אחרי יציאתם מהשטח.
ולכן, המבחן האמיתי בכלל לא מתחיל בטנק או במטוס - הוא מתחיל בפוליטיקה הלבנונית. כלומר, איך חיזבאללה ייתפס בעיני הלבנונים ביום שאחרי. האם הוא ייתפס כמגן או כמי שהביא חורבן נוסף על המדינה? האם הלחץ הפנימי, הכלכלי והחברתי, יכרסם בכוחו בפרלמנט וביחסי הכוחות העדתיים?


ובתוך כל זה, גם לתושבי הצפון מגיעה תשובה כנה. הם שוב נדרשים להבין שהם חיים במציאות לא פשוטה, שהסכנה הביטחונית לא באמת יורדת מהפרק. שגם אם תהיה הפוגה, גם אם ייחתם הסכם, החיים ליד הגבול ימשיכו להיות כרוכים באי ודאות, בהתרעות, ובהבנה שהשקט הוא זמני ושברירי. זה לא מבטל את הצורך בהרתעה צבאית, אבל זה כן מגדיר את גבולותיה. שום הסכם, חזק ככל שיהיה, לא יוכל להבטיח שחיזבאללה יאבד את היכולת לשגר רקטות. במקרה הטוב, הוא יקטין את המוטיבציה, יעלה את המחיר וידחה את הסבב הבא.
בסוף, חיזבאללה לא פועל רק מול ישראל. הוא פועל גם מול לבנון, מול הציבור שלו, ומול הפטרון האיראני. שם תוכרע המשוואה. לא אם יש עוד משגר אחד בכפר דרומי, אלא אם יש לו עוד לגיטימציה להשתמש בו.
