השקר הגדול שנקרא פירוק חיזבאללה בלבנון

מה בעצם קורה עכשיו בלבנון ואיך ניתן להסביר את התגברות התקיפות של צה"ל שם? ננסה לעשות סדר ולהבין את המגמות שמעצבות את החידה הלבנונית.

‏ראשית, הנהגת לבנון אכן מספקת הזדמנות היסטורית לישראל. הנשיא ג'וזף עון וראש הממשלה נואף סאלם הם אכן דמויות היסטוריות. הם הראשונים שמצהירים בגלוי על רצונם לפרק את חיזבאללה מנשקו. הם דוחקים בצבא לבנון להציג תוכנית מעשית לביצוע. זה קורה הרבה בזכות החולשה של חיזבאללה, הנובעת מהישגי צה"ל. עם זאת, מעל הרצון הזה מרחף האיום האמיתי על קיומה של לבנון. זהו איום חמור שבכפוף אליו נקבעות כל הפעילויות של המדינה - והכוונה כמובן היא מלחמת אזרחים. הטראומה ההיסטורית שחירבה את לבנון עד ליסוד, הטרגדיה שכל סיכון ולא הקלוש ביותר להתממשות, דוחה כל פעולה. לכן אנחנו רואים הצהרות מרשימות ואפס פעולה בשטח. כל חיכוך עם חיזבאללה נתפס כסכנה אסטרטגית. אז כן, יש תוכנית לפירוק חיזבאללה, אבל היא לעולם לא אושרה על ידי ממשלת לבנון. ונכון, יש הצהרות - אבל אין חיכוכים אמיתיים עם חיזבאללה בשטח.

הזווית השנייה היא איראן וחיזבאללה. מבחינת איראן, כישלון חיזבאללה הוא רק נקודת המוצא לבנייתו מחדש בצורה טובה יותר. אין שום כוונה לוותר על הארגון. העובדה שסוריה אינה עוד הגשר היבשתי ללבנון, ומבחינת איראן יש שם משטר עוין, היא אתגר שמבחינתם יש לטפל בו. וגם עם זאת - סוריה היא לא מכשול בלתי עביר. חיזבאללה ביסודו הוא ארגון התנגדות. תכלית קיומו הוא המאבק. המחשבה שחיזבאללה יכול להתקיים מבלי נשק היא סתירה פנימית - פרדוקס בלתי אפשרי. לכן, ישנו מאמץ איראני לשיקום ובנייתו מחדש. הדבר הראשון שכבר עושים הוא העברת כספים, תשלום משכורות וניסיון לחידוש התשתית של חיזבאללה בשטח.

‏הזווית האמריקנית: מבחינת טראמפ, ניתן להשיג שלום בין ישראל ללבנון. מבחינתו יוניפי"ל הוא בזבוז כסף, ולכן הארגון יפורק. ארצות הברית תהיה מעורבת ישירות בפירוק חיזבאללה, אך ללא הנחתת חיילים בשטח. מבחינת טראמפ, ההצהרות החיוביות של נשיא לבנון הן מספיקות בכדי להצהיר על הישג גדול. פה גלומה הסכנה: אמריקה מצהירה, ללא מעשים, ומנגד איראן פועלת ללא דיבורים.

מבחינת ישראל, הושגה הכרעה בלבנון. האיום הגדול הוסר. המצב הנוכחי של שיפור ההגנה על יישובי הצפון, תוך פעולה מתמדת למניעת שיקום חיזבאללה, היא מספיקה בשלב זה. אין כל רצון ודחיפות להתקדם מעבר לכך, במישור הדיפלומטי. הבעיה היא שזה מתיישב בדיוק עם לוח הזמנים האיראני, גם הם צריכים זמן ואל לנו להשלות עצמנו שבאמצעות תקיפות ספורדיות נצליח למנוע התעצמות של צבא טרור. כבר למדנו שזה לא עובד.

‏בשורה התחתונה, ללא פעולה מעשית - הזמן יחלוף והשקר הלבנוני יתפוגג מול המציאות. יחזור הסדר הקודם שבו חיזבאללה חמוש, אך לא מפיל את את ממשלת לבנון, ושאר העדות חיות בשיווי משקל של סידורים מתחת לשולחן, ללא ממשלה מתפקדת. ה"סדר" הזה ישוב להיות השקר שמארגן את לבנון, וההזדמנות ההיסטורית לשנות את המציאות תחלוף לבלי שוב.

‏אז מה כדאי לעשות?

ראשית, לא לחשוש להציב מטרה ארוכת-טווח של שלום עם לבנון. נכון, זה נשמע קצת נאיבי עכשיו, אך יש להציב חזון זה על מנת לבנות את האסטרטגיה להשיגו.

שנית, יש לנצל את האנרגיה של טראמפ ולדרוש פעולה ממשית. קודם כל, כדאי להעיף מלבנון את מפקד כוח קודס המקומי, טבטבאי. האיש הזה יושב לבטח בביירות, ובונה את חיזבאללה. לאחר מכן, יש לדרבן את צבא לבנון לחיכוך עם חיזבאללה. גם אם הוא יהיה מינורי, זה יעצים את המעמד, הכבוד וסמכותם של צבא לבנון וממשלת לבנון. לבסוף, כל עוד הדברים אינם משתנים, יש להמשיך את התקיפות של צה"ל - אבל אסור לראות בהם את הפתרון.

האסטרטגיה ארוכת הטווח של ישראל צריכה להיות אחרת. תקיפות אלו הן רק אמצעי זמני בהיעדר אותה מדיניות אמריקנית-ישראלית ארוכת-טווח. אסור לנו להשלות עצמנו במחשבה שזה ימנע את חידוש כוח של חיזבאללה. יש להניח כי דברים רבים מתרחשים מתחת לאפנו, ללא יכולת אכיפה מצדנו. רק שילוב של חזון מדיני שמשלים את הפעילות הצבאית הטובה של צה"ל, בשיתוף ארצות הברית, יביא למציאות ביטחונית יציבה לאורך זמן.

>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)