מזלה של ישראל שטראמפ לא קיבל את פרס נובל לשלום
טראמפ מונע מהשגת הישגים, וזכייה הייתה מסמנת עבורו "וי" על השלום במזה"ת והופכת את ישראל לפחות רלוונטית עבורו • דווקא ההחלטה לא להעניק לו את הפרס משאירה את האינטרסים של ישראל במרכז הבמה האמריקנית • זוהי קריאת השכמה: עלינו ליזום ולפעול, ולא רק להישען על בעלי ברית שעלולים לאבד עניין ברגע שיקבלו את מבוקשם • דעה
מזלה של מדינת ישראל שדונלד טראמפ לא זכה השנה בפרס נובל לשלום. ייתכן שזו אחת ההחלטות החשובות ביותר שקיבלה ועדת הפרס, גם אם לא התכוונה לכך במודע.
כמי שהייתה חלק מהקמפיין של דונלד טראמפ בישראל - הן ב-2016 והן ב-2024 - אני יכולה לומר בביטחון: המניע המרכזי שלו הוא הניצחון עצמו. לא אידיאולוגיה, לא חזון מדיני, אלא הצורך להוסיף הישג לרשימה. טראמפ רואה בניצחון מטרה בפני עצמה, וברגע שהוא משיג אותה תשומת ליבו נודדת מיד אל האתגר הבא.
אילו היה זוכה בפרס נובל, ישראל, שהייתה אחד הקלפים המרכזיים במדיניות החוץ שלו, הייתה מאבדת בן ברית נלהב בכל הנוגע לשינויים במזרח התיכון ולקידום הסכמי שלום עתידיים. עבורו, “השלום במזרח התיכון" היה הופך לעוד פרק סגור ברשימת הישגיו, והעניין שלנו היה דועך. פרס כזה היה עלול להפוך את תשומת ליבו מממוקדת השפעה לממוקדת תהילה.
דווקא בכך שטראמפ לא זכה, ישראל קיבלה הזדמנות נדירה. עוד שנה שבה המעצמות, ובמיוחד ארצות הברית, ממשיכות לעסוק באזור ולדרוש מאיתנו אחריות, יוזמה ופעולה. זו שנה שבה נידרש להמשיך להוכיח שאנחנו שחקן פעיל, לא רק נהנים מהגנתם של אחרים.
פרס נובל לשלום נתפס לרוב כסמל לתקווה, אך לעיתים דווקא הסירוב להעניק אותו הוא שמחזיר את התקווה למקומה הנכון - אל האחריות והעשייה. ובכך, אולי בלי שהתכוונה, ועדת פרס נובל לשלום עשתה הפעם שירות גדול יותר לשלום, ולישראל, מאשר אילו הייתה מעניקה את הפרס עצמו.
ואני אומרת זאת לא רק כיועצת של פוליטיקאים, אלא כאימא לארבעה ילדים מהעוטף - שחיה יום-יום את המשמעות של החלטות מדיניות על ביטחון ילדיי והעתיד שלנו כאן. בעיניי, דווקא הפעם, ועדת פרס נובל לשלום עשתה שירות אמיתי לשלום - ולישראל.
>>> דנה מזרחי היא יועצת אסטרטגית לקמפיין הבחירות של טראמפ בישראל ב-2016 ו-2024, מנכ"לית ומייסדת חברת DNA Smart PR