נתניהו או ארדואן: הקרב על אוזנו של טראמפ - ועל המפתחות לעזה

ההכרעה מי יהיה הכוח המייצב שייפרס בעזה קרובה מאוד, וצפויה להיסגר קרוב לוודאי בביקור נתניהו בארצות הברית בסוף החודש. זאת איננה עוד החלטה, זאת החלטה גורלית ביותר עבור ישראל, לשנים רבות קדימה.

לנשיא טורקיה ארדואן אג'נדה אזורית רחבה. הוא רואה את טורקיה ובעיקר את עצמו כמוביל של הסדר האזורי החדש במזרח התיכון. הוא רואה את טורקיה כמחליפה אזורית של איראן בהשפעתה ובקביעת הסדר המדיני, הביטחוני והדתי באזור. תוכניתו כוללת את בניית סוריה החדשה בעיקר כפרוקסי כדי לשרת את האינטרסים שלו ובהמשך את הסדרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכינונה של מדינת פלסטין עצמאית כחלק מהציר הטורקי החדש במזרח התיכון. הדרך לרמאללה עוברת בעזה.

האג'נדה האזורית של ארדואן

ארדואן שייך לזרם הסוני של האחים המוסלמים ונחשב בדעותיו אף קיצוני מהם. ארדואן עשה מאמצים כבירים להתברג להנהגת האזור. בתחילה דרך מצרים אך נדחה, אחר כך שלח כמה משטים לעזה ולא פספס את ההזדמנות אחרי התקיפה הישראלית בדוחא. באותם רגעים, הלחץ שלו על טראמפ והיכולת שלו להביא את חמאס להסכמה שימש כמנוף מרכזי לעצירת המלחמה ולהסכם 20 הנקודות.

ארדואן משקיע תקציב ניכר בהתעצמות, חידוש הצבא, בניית תעשייה צבאית עצמאית שעוסקת בבניית טילים היפרסוניים ונשקים נוספים. הוא רכש מרוסיה בשעתו את מערכת ההגנה "S-400", ובונה מערכת דומה לכיפת ברזל. הוא סוגר עסקה על מטוסי F-35 עם ממשל טראמפ, שעלול להביא אותו לרמה טכנו-מבצעית דומה לישראל.

בסוריה, ארדואן מקדם את שליטתו על ידי הקמת כמה מיליציות בסגנון דאעש, שכל אחת תמנה עשרות אלפי לוחמים. תפקידם יהיה למנוע את חזרה של משמרות המהפכה של איראן, להמשיך להילחם ולהתיש את הכורדים ובסוף להעמיד כוח מאיים על גבולה של ישראל. גם אם לא ברור לגמרי אם מטרתו של ארדואן היא להשמיד את ישראל, והיו לו התבטאויות כאלה, הוא בוודאות רוצה להפוך את האיום על ישראל למנוף פוליטי לצבירת כוח אזורי מבחינתו.

מלכודת הצבת של ארדואן

ארדואן עושה כל מאמץ להציב את חייליו בעזה ככוח הייצוב. הוא אף מאיים מאחורי הקלעים על מדינות אחרות כדי שלא יסרבו להצעה או שיצטרפו לכוח בראשותו. האג'נדה שלו בעזה שונה ורחוקה מאוד מהאינטרסים של ישראל. ארדואן כבר הציע לדחות בשנתיים את פירוק חמאס מנשקו, אך למעשה אין בכוונתו לפרק את חמאס מנשק בכלל, אלא להפוך אותו למיליציה חמושה הרבה יותר חזקה כדוגמת המיליציות של דאעש בסוריה. למעשה, ארדואן רוצה להתייצב מול ישראל בשתי הגבולות, מצפון ומדרום, כאיום לפיתה חזק על ביטחונה של ישראל.

במצב כזה, שבו יהיו פרוסים חיילים טורקים בעזה, כל תקיפה ישראלית נגד איום ביטחוני מוצדק בעזה שעלולה גם לפגוע בחייל טורקי תהווה בהגדרה פגיעה בצבא טורקיה ועילה מבחינתה למלחמה.

כניסת צבא טורקיה לעזה זה מצב חמור מאוד מבחינה של ישראל, ועלול להסתיים במלחמה בין ישראל לטורקיה בעתיד הלא-רחוק. צריך לזכור שטורקיה חברה בנאט"ו, מה שעוד עלול לסבך את העניינים הרבה יותר. לישראל עדיפה האופציה של כניסת מצרים, בגיבוי המדינות המתונות, שאומנם תקדם את האפשרות של כניסת הרשות הפלסטינית לעזה, לדאבון ממשלת נתניהו, אך זה הפתרון הנכון ללא ספק.

את ההחלטה יקבל עד סוף החודש הנשיא טראמפ, שמסתכל פחות על הדקויות של המשמעות ויותר על מי חבר קרוב אליו יותר. ההכרעה על החלטת טראמפ בין נתניהו לארדואן לא רק תכריע מי קרוב אליו יותר, אלא לאן הולך עתידה הביטחוני של מדינת ישראל. מחיר ההימור המוחלט של נתניהו על טראמפ עלול להתברר מהר מאוד - או כטובתה של ישראל או כקטסטרופה מבחינתה.