נתניהו מגן על עצמו, במקום על המדינה

צוות הבדיקה בראשות אלוף סמי תורג'מן, שמונה עם כניסתו של הרמטכ"ל אייל זמיר לתפקידו, ציין באופן חד-משמעי במסקנתו כפי שפורסם אמש (שני): "לא נמצא זדון, חוסר אמינות או הסתרה בביצוע תחקירי צה"ל. החלטתו של הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי לתחקר תוך כדי הלחימה הייתה נכונה".

במילים ברורות, ציין האלוף תורג'מן, קצין מקצוען ואמין, כי הגם שנדרש להעמיק ולהרחיב את התחקירים, מפקדי צה"ל שתחת פיקודם אירע המחדל הקשה של 7 באוקטובר, אשר עמדו מול הציבור כולו וקיבלו אחריות בפה מלא על הכישלון הנורא בתולדותינו, גם עמדו בצורה הולמת בסולם הערכים של צה"ל כאשר תחקרו ביושר, ביקורתיות ומקצועיות את הכישלונות שהיו, תוך כדי מלחמה. זאת, בניגוד מוחלט לממשלה והעומד בראשה, אשר עד היום נמנעו מקבלת אחריות כלשהי על האסון הנורא שנפל במשמרתם, ואפילו לא טרחו לבקש סליחה.

שיא החוצפה ועזות המצח הופגן אמש בדיון בכנסת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. מול עשרות משפחות שכולות וקבל עם ועדה, הסביר ראש הממשלה שהבעיה כמובן היא לא המחדל שהיה באחריותו, התשובות הנדרשות לאלפי המשפחות שאיבדו את יקיריהן או הצורך לתת דין וחשבון למאות אלפי תושבי היישובים שבתיהם נשרפו בפוגרום. הבעיה מבחינתו היא כיצד לבנות ועדה פוליטית שתגן עליו. לא הצדק מעניין את האחראי מספר 1 של המחדל, אלא מה שיסייע בידיו להמשיך לברוח מהאחריות שמאז הקטסטרופה לא נטל על כתפיו.

הניגוד בין צה"ל לדרג המדיני

כבר בחודש נובמבר, חודש אחרי האירוע הנורא ובעיצומה של המלחמה, הקים הרמטכ"ל הרצי הלוי באומץ מנהיגותי ראוי וללא מורא צוות חקירה של קצינים בכירים במילואים לתחקר את אירועי 7 באוקטובר. מה שהנחה אותו היה שלא עולה על הדעת לדחות תחקיר על אירוע כה דרמטי עד סוף המלחמה, שלא ברור מתי תסתיים, ושמא ישכחו פרטים. היה חשוב לו שהלקחים ישמשו כבר ליישום מיידי בצפון מול חיזבאללה, שהיה חשש שיצא למתקפה, ובהמשך להיערכות להגנה בעזה. המאמץ הלא-פחות חשוב היה להחזיר את אמון הציבור שנשבר, אמון שגם משפיע על המוטיבציה של הלוחמים בחזית.

בראש הצוות הציב את הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, דמות מקצועית וישרה, אך בעיקר רק רמטכ"ל יוכל לחקור את כשליו של רמטכ"ל אחר. נתניהו, שכבר אז היה עסוק בבניית קמפיין ההסתרה והבריחה מאחריות, חשש שמופז יתחקר גם את הנחיות הדרג המדיני לצבא, מה שיוביל מיד אליו, ודרש מהרמטכ"ל לבטל את המינוי עם רמז ברור שעל התחקירים להישאר בצבא בלבד. הרצי, שהמלחמה בעיצומה עומדת על כתפיו, בחר שלא להתעמת עם ראש הממשלה ושחרר את חמשת האלופים והרמטכ"ל דאז מופז, אך המשיך את התחקירים. המהלך הזה גם השפיע במידה לא מבוטלת על איכות התחקירים, כי יש הבדל גדול אם אלוף במילואים מלווה את התחקיר או אלוף-משנה, שגם מקרב אלה, הראשונים בשורה היו בלחימה ולא בתחקירים.

צריך לציין שלא היה בתולדות צה"ל תחקיר מלחמה, גם לא במלחמת יום כיפור ובטח לא תחקיר כל כך מורכב ומסובך עם אלפי אלפי פרטי מידע לא פשוטים לשחזור. התחקירים נמשכו עד חודש יוני 2024, שם נוכח התגברות המתח והעתקת המאמץ לצפון נפסקו התחקירים עד גמר הלחימה בלבנון, וחזרו לתחקר בסוף חודש נובמבר.

מסע הטיהורים של נתניהו

בעת הזאת, החל נתניהו במסע "הטיהורים" של נושאי התפקידים שמטרתם לספוג את מלוא האחריות ולהרחיקה ממנו, כאשר הראשון שבהם היה השר יואב גלנט, והבאים בתור היו הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום וראש השב"כ, ויותר מאוחר ראש המל"ל. לשר החדש היה תפקיד ברור בהקשר הזה: לזרז את המסקנות מהתחקירים ולהאיץ ברמטכ"ל לסיים את תפקידו עם המסקנות הקשות מהתחקירים. הרצי, שהודיע על סיום תפקידו בתחילת מרץ, אכן זירז את עבודת התחקירים ואף הקים ועדת בקרה של כמה אלופים לתת ביקורת על התחקירים. המסקנות שפורסמו, אליהן הגיע האלוף תורג'מן, היו דומות להערות שהוערכו טרם פרסום התחקירים במרץ. גם אז הוער כי חלק מהתחקירים אינם מספיק מעמיקים, בעיקר המסקנות והלקחים.

נדרש להבהיר: מלחמה היא בשום פנים לא אירוע טקטי שאפשר לתחקר אותו אך ורק בתוך צה"ל. מלחמה זה אירוע אסטרטגי עצום ממדים שלא ניתן לתחקר אותו אך ורק בגופים האופרטיביים. לפרוץ מלחמה ולהתכוננות אליה יש אחריות ממשלתית ראשונה במעלה, משום שכל מה שמשפיע על פריצתה הוא תוצאה של מדיניות הביטחון של הממשלה. אם לדוגמה מדיניות הממשלה הייתה הכלה והימנעות מתגובה, זה משפיע ישירות על התדרדרות ההרתעה ומזמין מלחמה. אם אויב מזהה שעת כושר בשל חולשה מזמינה, הממשלה צריכה לקחת זאת בחשבון כשמדיניותה היא זאת שיוצרת את הפילוג בציבור. מדיניות של קניית שקט בכסף משחקת באופן כפול לידי האויב ובניין כוחו. גם התעלמות מהאזהרות של מערכת הביטחון הינה תקלה חמורה, או התעלמות מפגישות עבודה עם ראש אמ"ן. לממשלה גם אחריות לתפקוד בין גופי הביטחון השונים, אחריות על בניין הכוח והיקף המשימות המוטלות על צה"ל, והעדפת הגברת הביטחון ביו"ש על פני עזה ועוד ועוד.

הציפייה מראש הממשלה היא דווקא לא לתת הנחיות בליל 7 באוקטובר ושאלת השכמתו לא רלוונטית. אחריותו הינה על כל התקופה שקדמה למועד ואפשרה או אף יצרה את התנאים ל-7 באוקטובר.

הציבור לא יקבל התחמקות מאחריות

את כל זה אמורה לחקור ועדת חקירה ממלכתית - זאת הוועדה שיש לה את ההרכב הבכיר, המקצועי והסמכויות המשפטיות הנדרשות למצות את החקירה על כל היקפה. היא זאת גם שתחקור את כל הגופים במדינה ויחסי הגומלין ביניהם. כל הניסיון להמציא ועדות פוליטיות, לשלוח גוף חלש ומושפע כמו מבקר המדינה, הוא לא רציני ויש לו רק מטרה אחת: התחמקות מאחריות. הציבור לא יקבל את זה בשום פנים.

הרמטכ"ל הרצי הלוי לא רק שמילא את חובתו לתחקר ביושרה, אלא שבהנחייתו, צה"ל התייצב באומץ לב מול כל יישוב שנפגע, הציג את המסקנות ללא כחל וסרק וקיבל עליו אחריות מלאה לאסון, כאשר הרצי עצמו וגם אלוף ירון פינקלמן היו בעצמם בלא מעט יישובים. מיותר להזכיר כי שום נציג ממשלתי לא היה שם ורובם גם לא טרחו אפילו לבקר ביישובים.

מדינת ישראל, צה"ל ומערכת הביטחון נדרשים בעקבות 7 באוקטובר לערוך שינויים רחבים ומעמיקים ביותר. נדרש לשנות מהותית את דוקטרינת הביטחון ולהתאימה לאויב הבלתי-מדינתי סביבנו. למלא את הוואקום סביב היעדרו של גוף מל"ל אמיתי שהפך ליועץ פוליטי לראש הממשלה. נדרשת תפיסת ביטחון לאומית אזורית ריאלית וא-פוליטית כדי לשלב נכון בין מדינאות לצבא ותשים גבולות לפוליטיזציה של הביטחון. יש להגדיר מחדש מצבי חירום לתפקוד הממשלה, יש לקבוע מי יכול ומי לא יכול לשבת בקבינט מלחמה. יש לערוך התאמה מבנית בצה"ל ובמבנה הפיקוד שקרס באותו יום. המודיעין כשל בעיקר באופן ניהולו ולא כמדובר בידיעותיו. ומעל הכול, צריך לטפל בתרבות הצבא, במקצועיותו ובמשמעת המבצעית שלו, כולל החזרה של נורמות רבות שפשוט התנוונו.

כל הלקחים הללו, ובעיקר החזרת אמון הציבור, כרוכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית וקבלת אמון הציבור בבחירות.