צעד קדימה, שניים אחורה: ישראל ממשיכה לרצות את קטאר

פורום דוחא לשנת 2025 מסתיים בימים אלו. הפורום הוא יוזמה קטארית שמביאה לשיא את מאמציה של קטאר לשים עצמה במוקד השיח הבין-לאומי באמצעות הזמנת קובעי מדיניות בין-לאומיים ודמויות בולטות במגזרי הדיפלומטיה, התקשורת, הכלכלה ותחומים נוספים. פורום זה, המופק במיטב הכספים שקטאר יודעת לשפוך על מיזמיה, מציג את קטאר כגורם בין-לאומי מכובד וכשחקן דיפלומטי מהמעלה הראשונה. הפורום השנה היה חריג בהיקפו מבחינת קובעי מדיניות מהמזרח התיכון שנכחו בו, והבולט שבהם היה נשיא סוריה החדש אחמד א-שרע. ייחודיות היקף הפעולה של פורום זה נוצלה בקטאר לשם התמקדות במי שקטאר פועלת לצייר כאויב מספר אחת: ישראל.

בזה אחר זה התמקדו הדוברים השונים באכזריות הישראלית בפאנלים השונים, בין אם זה אחמד א-שרע שהתייחס לפעולות בסוריה, בין אם היו אלה מנהיגים לבנוניים ובין אם מדובר בשר החוץ האיראני לשעבר ג'וואד זריף, שניצל את הבמה כדי להזהיר את ישראל ולהצהיר שאיראן עשתה יותר למען הפלסטינים מאשר מדינות ערב. קטאר כמובן לא נכללה בדברי הביקורת שלו, שכן קטאר ואיראן שיתפו פעולה במה שהן כינו עזרה לפלסטינים ובפועל כוונתו הייתה מימון לחמאס ולטרור הפלסטיני.

באותה הרוח, במקביל לפורום דוחא, מתקיים בקטאר גביע פיפ"א הערבי, שבו הועלתה על נס "הסוגיה הפלסטינית" באופן שכלל חלוקת דגלים המזוהים עם הפלסטינים, תהלוכות למען "השהידים הפלסטינים" ועלייה למגרש של הנבחרת הפלסטינית עם תמונות מוחמד דף ויחיא סינוואר. קטאר, כדרכה, ידעה לשווק את התמיכה בטרור הפלסטיני בשפה מכובסת ופרו-מערבית. באופן דומה אימץ פורום דוחא את קבלת החלטת גרנדה שתילחם באנטישמיות ובאיסלאמופוביה. ההחלטה נשמעת מאוזנת, אבל הנימוק להחלטה הוא שיהודים שונאים מוסלמים רק כי הם מוסלמים ולכן צריך מסגרת אחידה למאבק. עניין זה ממחיש כיצד הרלטיביזם המוסרי בגרסת קטאר מכשיר עלילות דם ואלימות כלפי ישראל.

ברוח דומה, השתמש ראש ממשלת קטאר בריאיון בפורום דוחא על מנת ללחוץ על ישראל להתקדם לשלב השני ולא לאפשר לאי-החזרת גופתו של רן גואילי ז"ל לעכב את המשך התהליך. האשמת ישראל, על אף אי-העמידה של חמאס בהסכם, והצבתה כביכול כמכשול לשלום, מתאימה לדף המסרים הקטארי.

אבל מהלכים קטאריים אלו נגד ישראל לרוב נתקלים בהתעלמות. אומנם, שלא כבעבר, מרבית הדוברים הישראלים ממשיכים להתייחס לקטאר בצורה ביקורתית וקונסול ישראל בניו-יורק אף תוקף את דוחא תכופות בריאיונותיו - אך מבחינת ישראל הרשמית, הצהרות בכירים קטארים נגד ישראל לא נתקלות בתגובה ממשית. מדיניות לא עקבית זו לא חדשה. כחלק מהריצוי לקטאר, הכריח טראמפ את נתניהו להתנצל בשיחת טלפון לראש ממשלת קטאר, כאשר בחדר הסגלגל נכח נציג השלטון הקטארי עלי אל-ת'ואדי. בכל זאת, נתניהו הכניס לתוך ההתנצלות ביקורת על "התמיכה באחים המוסלמים ועד לאופן שבו ישראל מוצגת באל-ג'זירה, ועד לתמיכה בעמדות אנטי-ישראליות בקמפוסים".

אך הייתה דוגמה בעייתית יותר לחוסר העקביות הישראלי ביחס לקטאר. תמונת הפיקוד הבכיר שהוצאה באישור ראש הממשלה מהבור בעת התקיפה לא הראתה את ראש המוסד. ממילא, היעדרו העלה את ההשערה על אי-מעורבות המוסד בתכנון הפעולה. זה גם המסר שהועבר לאולפני החדשות. מסר דומה שהעבירו בכירים ישראלים היה שהמוסד סירב להפעיל סוכנים על אדמת קטאר. עם זאת, קשה להניח שלמוסד, שאנשיו שהו בדוחא פעמים רבות, בייחוד בשנתיים האחרונות לשם תיווך במיקומים קרובים למיקום ההתקפה, לא היה מעורב, ולו ברמת ההכנות של איסוף המידע בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה כאשר נשקלה אפשרות התקיפה בקטאר.

נראה, אם כן, שהאפשרות השנייה היא הנכונה. ממשלת ישראל הייתה מעוניינת שההשתתפות המינימלית של המוסד בתכנון המבצע תוצנע על מנת לא "לשרוף גשרים" בתקשורת עם דוחא. ממילא, עניין זה ממחיש את הגישה הכפולה והלא-עקבית של ישראל ביחס לקטאר, מדינת אויב או שותפה באזור.

מדיניות זו עלתה מדרגה בשבוע האחרון. לפי דיווחים שונים, ביום ראשון האחרון ראש ממשלת קטאר נפגש בניו-יורק עם השליח האמריקני סטיב וויטקוף ועם דדי ברנע ראש המוסד, ודווח שראש המוסד הצליח ליישר את ההדורים. הדינמיקה שעולה מדיווח זה הינה שישראל מרצה את ראש ממשלת קטאר, שיכול להרגיש בנוח באותה העת ללחוץ בחדר הסגלגל על ישראל להתעלם מרן גואילי ז"ל.

מובן שאי אפשר להתעלם מהלחץ האמריקני על ישראל לגבי קטאר, אך המדיניות המבולבלת של ממשלת ישראל לגבי קטאר ומעורבותה בזירת עזה – מעורבות שעדיין ממשיכה בקישור עז למעוזים עוינים לישראל – הייתה אחד מהכשלים לקראת 7 באוקטובר. קטאר ידעה היטב לנצל את הסדקים והאפשרויות במדיניות ישראלית זו.

תוכנית סדורה לגבי קטאר, תוכנית שמתייחסת אליה כאויב, נדרשת כעת יותר מתמיד.

>>> ד"ר אריאל אדמוני הוא חוקר המדיניות הקטארית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון