הפתרון שיקדם את העסקה: להוציא את מפקד חמאס מהמנהרה

הנשיא דונלד טראמפ שם עסקה על השולחן, עסקה שכל המדינות הערביות חתומות עליה. חמאס חוץ יתקשה לדחות אותה על הסף, אבל מי שיושב במנהרות ומחזיק את המפתח לשחרור החטופים הוא עז א-דין אל-חדאד, מפקד השטח שנותר מחמאס, ולא הוכשר לטפל בסיטואציה המורכבת של סגירה וסיום המלחמה. על מנת להבין את תהליכי קבלת ההחלטות של חמאס, יש לנסות להיכנס לראש שלהם ולהכיר בעובדה שמדובר בארגון שנמצא במשבר - תפקודי, ניהולי ואופרטיבי.

ב-7 באוקטובר חמאס הוציא לפועל את תוכניתו השטנית, "טופאן אל-אקצא", תוכנית שרק חלקים ממנה התממשו וחלקים אחרים התנפצו. חמאס הצליח לייצר הפתעה, הצליח לחדור ולכבוש לשעות את יישובי העוטף, לרצוח באכזריות מאות אנשים ולהרוג עוד מאות בלחימה א-סימטרית לטובתו, וחטף כ-250 איש, אישה, ילדים, קשישים ועובדים זרים. הארגון לא נערך לכמות כזאת של חטופים והבין תוך שבועות, שחטיפת נשים, ילדים ומבוגרים, פוגעת בו ובפטרון שלו - קטאר, יותר מאשר משרתת את מטרותיו. בעקבות לחץ בין-לאומי ורצון למנוע תמרון, הסכים לשחרור הנשים והילדים במחירים נמוכים.

חמאס קיווה שנסראללה וחיזבאללה ייכנסו למערכה באופן מלא והתאכזב כשהבין שנסראללה לא מוכן להפעיל את כל היכולות של הארגון בגבול הצפון. חמאס גם קיווה להשתלבות של פלסטינים בגדה ואולי גם לפעילות מצד ערביי ישראל, כמו ב"שומר חומות", וגם כאן נחל אכזבה ונדרש לעדכן את האסטרטגיה שלו בהתאם.

בהמשך, הארגון הופתע מעוצמת התמרון הצה"לי, מההרס הרב והפעילות העוצמתית הצה"לית, ובהמשך החל לאבד את ראשי התנועה, בכיריה ומייסדיה (מוחמד דף, יחיא סינוואר, רוחי מושתהא, סאלח אל-ערורי, איסמעיל הניה ועוד) כתוצאה מפגיעה באדריכלי התוכנית. ל"נעלי" מקבלי ההחלטות, בקרב הנהגת חוץ ופנים, נכנסו אנשים שלא נבחרו באופן מסודר, לא הוכנו לתפקיד וכאלו שמצאו את עצמם נדרשים לגבש אסטרטגיה לניהול המלחמה, סיום המלחמה ו"היום שאחרי". התקשורת בין הנהגות הפנים והחוץ הפכה להיות מורכבת ומסוכנת לשני הצדדים, מה שהקשה עוד יותר על דיאלוג אסטרטגי מעמיק. גם מלחמת "עם כלביא" הייתה עוד לבנה שפורקה מחומת ההתנגדות של "ציר הרשע" ויצרה אתגרים נוספים להישרדות הארגון.

בתשעה בספטמבר, בזמן דיונים של חמאס חוץ על מתווה וויטקוף השני, טילים של צה"ל ניסו לפגוע בבכירי הארגון. התקיפה לא השיגה את יעדה, הבכירים שרדו, עוזריהם חוסלו, מה שיצר עצירה של תהליך המשא ומתן. התקיפה המחישה לבכירי הארגון ששרדו כי שרידותם האישית היא זמנית בלבד, ולאחר עסקה, סופם יהיה כסופם של האחים סינוואר. לכן, בעסקת 21 הנקודות של טראמפ, ישראל מתחייבת שלא לתקוף את בכירי הארגון, וכמו כן התחייבה במסגרת ההתנצלות לקטאר גם לא לתקוף שוב בקטאר.

המוטיבציות של מקבלי ההחלטות שמנהלים כיום את הארגון מתחלקת לשלוש: אישי, ארגוני ולאומי. תוכנית 21 הנקודות נותנת מענה להיבט האישי והלאומי-פלסטיני, אבל בהחלט מהווה מכה אנושה לארגון. כרגע המשא ומתן מתנהל מעל ראשם של דרגי השטח, אלה המנסים לבנות מחדש את חמאס בכוחותיהם הדלים. לאחר התקיפה בקטאר, הם יודעים שיומם יגיע ואין חסינות לאף אחד יותר, באף מקום.

אם ישראל חפצה שחמאס יקבל את העסקה, היא צריכה לאפשר למצרים מסדרון בטוח ולאפשר לגורמי הביטחון המצרי להוציא את עז א-דין אל-חדאד מהמנהרות ולהסביר לו את העקרונות, את הערבויות של מדינות ערב, את המשמעויות מרחיקות הלכת לסירוב, ולייצר לו ביטחון בתוכנית - ביטחון שישקיט את הפרנויה שבה הוא נמצא. חתימות ונאומים מצוחצחים מוושינגטון חייבים להגיע בצורת ערבויות חלוטות למנהרות בעזה תחתית, אחרת נגיע שוב למבוי סתום.

>>> אל"ם במיל' דורון הדר הוא לשעבר מפקד יחידת ניהול המשברים והמשא ומתן המטכ"לית בצה"ל, לשעבר חבר בצוות המו"מ לשחרור החטופים, כיום יועץ ניהול משברים ומשא ומתן