המערב צועד למחוזות מבהילים, וניו יורק היא רק ההתחלה

24 שנים אחרי שהוכתה בפיגוע הטרור הקשה בהיסטוריה של ארצות הברית והעולם, העלתה העיר ניו יורק לגדולות אדם שכראפר כושל שר שירי הלל לארגון טרור ג'יהאדיסטי בשם חמאס. ראש עיריית ניו יורק הנכנס, זוהראן ממדאני, סירב גם לכנות את אותו חמאס ארגון טרור גם אחרי מתקפת 7 באוקטובר. הוא סירב לגנות גם את הקריאה להפוך את האינתיפאדה לגלובלית. זה היה הדבר המתבקש ביותר, הכי קל שיש, אבל ממדאני התעקש להתחמק.

נגיע לזה בהמשך.

הבוקר (רביעי) זו כבר עובדה מוגמרת. ממדאני סחף יותר ממחצית מהמצביעים בתפוח הגדול עם מנות גדושות של כריזמה נמרצת, מסרים סוציאליסטיים רדיקליים וקמפיין מבריק, בעיר שהיא סמל הקפיטליזם העולמי - פניה של הכלכלה החופשית הגדולה והעשירה ביותר בעולם.

ממדאני רתם את האגפים הליברליים והשמאליים ביותר. הוא גייס לצידו גם את קהילת הלהט"ב, קהילה שכנראה בחרה להתעלם מקשריו העמוקים והאדוקים עם האימאם סיראג' וואחג', שהטיף נגד הקהילה וכינה את חבריה "מחלה". ממדאני נשאל על הקשרים, והתחמק בחיוך חביב. כך גם בנוגע לדבריו שלו, בפני פורום מוסלמי סגור שבו הציג את החזון שלו לעיר ניו יורק: להפוך את העיר למקום בדמות "אנשינו". מה זה אומר? אולי נגלה במהלך ימי כהונתו.

במעט הפעמים שבהם זה הוטח בו, הוא שלף את הקלף הנעלב והיעיל: "איסלאמופוביה".

אבל לא רק הקהילה הגאה, גם חלקים גדולים מהקהילה היהודית נתנו את קולם למועמד שרץ לראשות עיריית ניו יורק עם דגל פלסטין. התומכים היהודים לא הגיעו רק משורות חסידות סאטמר האנטי-ציונים. לפי סקר CNN הבוקר, 33% מיהודי ניו יורק הצביעו עבורו. זהו שיעור נמוך בהרבה מהתמיכה היהודית במפלגה הדמוקרטית, ועדיין. נראה שיהודים רבים קנו את מתק השפתיים שבו הסביר שהוא לא נגד יהודים, "רק" נגד ציונים, צה"ל וישראל.

כאן אולי המקום להזכיר שימים ספורים אחרי טבח 7 באוקטובר, נעצר ממדאני במהלך הפגנה מול ביתו של צ'אק שומר בברוקלין. ממדאני, אז חבר אסיפה אנונימי למדי בקווינס, הפגין בקריאה לבלום את ישראל מלהגיב על הטבח. הוא היה שם הרבה לפני התמרון בעזה.

ממדאני "הכיר" בישראל רק כמדינה דמוקרטית, אבל לא כיהודית. יתרה מכך, הוא טען שהמרכיב היהודי במדינת ישראל הוא אפרטהייד. בראייתו, אין ליהודים זכות למדינה. עם נצחונו הבטיח ליהודי ניו יורק שהוא מחויב לביטחונם. בהצלחה למי שישן עם ההבטחה הזו בשקט.

ממדאני רוצה לנתק את אמריקה מישראל. גם את המסרים המקומיים לכאורה בקמפיין, נגד משטרת ניו יורק, שרבב לתוך הקמפיין הרעיל נגד ישראל. "המגף של משטרת ניו יורק חונק את הצוואר של המפגינים", אמר כשהוא מעיר את הסנטימנט ממותו של ג'ורג' פלויד שנחנק למוות. רעל אנטישמי בהזרקה ישירה לווריד. זה האיש שנבחר על ידי המפלגה הדמוקרטית כמועמד מטעמה לאחד התפקידים הנחשקים והיוקרתיים ביותר בארצות הברית. וזה מי שנבחר לעמוד בראשות העיר היהודית הגדולה בעולם. פעם תמיכה בישראל הייתה חלק בלתי נפרד מדף המסרים של מתמודדים באמריקה. פעם.

אבל אסור לטעות. הסיפור הוא לא ממדאני, והאמת שגם לא ישראל. הסיפור הוא בעיקר הבוחרים שהלכו אחריו. בחירתו היא קריאת השכמה לישראל. המערב, ובתוכו גם הידידה הקרובה ביותר שלנו, הולך למחוזות מבהילים ולזה כדאי להיערך, ויפה שנה אחת קודם.

אולי החששות יתבדו, אולי עוד נופתע לטובה. הלוואי. כרגע הבוקר הזה נראה כמו רגע שיירשם בספר דברי הימים של אמריקה, אולי של המערב כולו. ממדאני הוא לא עוד אחד מקשת הגוונים ב"רב-תרבותיות" של אמריקה או העיר ניו יורק. ממדאני הוא דגל שחור.