לתקוף עכשיו או לחכות? הדילמה בלבנון שמעסיקה את ישראל

בימים האחרונים אנחנו עדים להסלמה ניכרת במציאות בגבול הצפון, בעיקר עלייה בהפרות ובניסיונות שיקום של חיזבאללה בדרום לבנון וברחבי המדינה, וגם עלייה בתדירות התקיפות של צה"ל בדרום לבנון וביתר חלקי המדינה.

על פי הסכם הפסקת האש שנחתם בדצמבר 2024, צבא לבנון אמור לנקוט צעדים לפירוק חיזבאללה מדרום לליטני. על רקע הדברים, התקבלה החלטת ממשלת לבנון לפני כמה שבועות על פירוק חיזבאללה וכי וצבא לבנון הוא הכוח הצבאי היחידי במדינה. משמעותה של ההחלטה: פירוק תשתיות ויכולות חיזבאללה בכל מדינת לבנון, כולל הקצבת זמן לביצוע המשימה עד לסוף השנה הנוכחית. אולם, קיים פער גדול בין החלטות והצהרות ההנהגה הלבנונית לבין היישום בשטח על ידי צבא לבנון.

חיזבאללה אכן ספג מכה קשה מצה"ל, גם בחיסול הנהגתו וגם בפגיעה קשה ביכולות שלו, אך עדיין יש לארגון כ-40 אלף לוחמים ועשרות אלפי טילים ורקטות שמהווים עדיין איום על צפון המדינה. הארגון סובל מבעיה תקציבית קשה. האיראנים לא מצליחים להעביר את התקציב השנתי כפי שהיה ערב המלחמה, בנוסף לפגיעה הקשה במעמדו הפוליטי-חברתי בזירה הפנים-לבנונית.

ההסכם הופר, חיזבאללה משקם יכולות

על פי ההסכם, צבא לבנון אמור עד חודש דצמבר השנה, בעוד כחודשיים, לסיים לפרק את כל תשתיות חיזבאללה מדרום לליטני. אכן, בחודשים האחרונים צבא לבנון פועל, משמיד תשתיות, מנהרות ובונקרים בדרום לבנון, גם מבצע פעילות במחנות הפליטים נגד תשתיות פלסטיניות, אבל הוא לא עוצר אנשי חיזבאללה ולא מחרים את כלי הנשק, וזו הפרה ואי-עמידה בהסכם.

הסיבות להיעדר נחישות בפעילות צבא לבנון נגד תשתיות חיזבאללה: צבא לבנון הוא צבא חלש, עם יכולות מוגבלות, עם סד"כ שהוא קטן למשימותיו. בנוסף, כ-30% מהלוחמים והמפקדים הם בני העדה השיעית, מה שמייצר בעיה במאבק אל מול חיזבאללה. ישנו גם חוסר רצון בשלב זה לייצר עימות ישיר מול חיזבאללה.

הלחץ הישראלי והדרישה החד-משמעית גם של ישראל וגם של ארצות הברית שצבא לבנון וממשלת לבנון חייבים לעשות הרבה יותר על פי ההסכם נובעים מהעלייה הדרמטית בשבועות האחרונים של חיזבאללה לשקם את היכולות שלו. גם בדרום לבנון ובעיקר במרכז הכובד החדש בבקע, כולל ניסיונות להמשיך בהברחות אמל"ח מסוריה תוך ניצול העובדה שאחמד א-שרע עדיין לא שולט בכל חלקיה של מדינת סוריה.

מנגנון הפיקוח האמריקני ברשות הגנרל מ"סנטקום" פועל באופן שישראל מעבירה איתורים ומודיעין מדויק של תשתיות וניסיונות שיקום של חיזבאללה. לצבא לבנון יש 24 שעות לטפל, ואם זה לא קורה - ישראל תוקפת ומשמידה את תשתית הטרור.

אזור הבקע, שהפך להיות מרכז הכובד של הארגון, ניכרים שם ניסיונות לחדש את הייצור של רקטות, רחפנים ויכולות נוספות, מה שמייצר אתגר מודיעיני ומבצעי משמעותי לצה"ל.

צריך לציין שגם כשנה לאחר הפסקת האש בצפון ניכרת מעורבות איראנית הולכת וגדלה בלבנון. ההנהגה האיראנית לא ויתרה על "היהלום שבכתר" - חיזבאללה - והיא מנסה לחדש ולבנות מחדש את חזון סולימאני של "טבעת האש" מסביבה של ישראל, כשחיזבאללה בלבנון הוא עוגן מרכזי בבניית יכולת זו.

האם תקיפה ישראלית נרחבת בלבנון בלתי נמנעת?

הדרישה החד-משמעית של ישראל ושל ארצות הברית מצבא לבנון לעשות הרבה יותר כדי לפרק את תשתיות חיזבאללה, עלולה לייצר מציאות של חיכוך ישיר ואפילו הידרדרות למלחמת אזרחים בתוך מדינת לבנון.

קו פרשת המים הינו הבחירות לפרלמנט במאי בשנה הבאה, 2026, והם יהיו מבחן משמעותי לאם העם הלבנוני נותן גיבוי לנשיא מישל עאון וממשלתו, שמוביל את הקו נגד חיזבאללה, כולל גיבוי מלא לפירוקו של הארגון והחלשת חיזבאללה בפרלמנט, מה שיאפשר את פירוקו והזדמנות לקדם את האינטרסים להסכם בין ישראל למדינת לבנון.

הדילמה בישראל היא אם לאחר הלחץ הדיפלומטי, במידה ולא יצליח, לפעול באופן נרחב ואגרסיבי מול תשתיות חיזבאללה בעיקר בבקע, ולהסתכן בהסלמה ותגובה של חיזבאללה לשטח ישראל, כשתושבי הצפון חזרו לא מזמן לבתיהם, והם מנסים לשקם את חייהם ואת היישובים על הגבול כשטראומת הנטישה והעזיבה של הצפון עדיין שרירה וקיימת. לכן ייתכן שתגובה נרחבת כזאת של ישראל תגרום לכמה ימי קרב על מנת לסכל את האיום שהולך ונרקם מחדש, בעיקר במרחב הבקע כשהופך להיות מרכז הכובד של הארגון.

לסיכום, צה"ל תוקף כמעט יום ביומו אבל התקיפות הן במינון מסוים, ודאי לא בהלימה לניסיונות של חיזבאללה לשקם את יכולותיו תוך הפרה ברורה של הסכם הפסקת האש ברחבי לבנון.

השיקום הכלכלי של מדינת לבנון, שאמור להתבצע על ידי האמריקנים והסעודים, מותנה ביכולת של מדינת לבנון וצבא לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו בכל רחבי המדינה. למדינה, שמצויה במצב כלכלי כל כך גרוע שהיא כמעט חדלת פירעון, זהו מנוף מאוד חשוב, וזה אתגר גדול למנהיגות הלבנון ובעיקר על הנשיא עאון וראש הממשלה, שבהחלט בעמדת תקיפה למען האינטרס של מדינת לבנון מאתגרים את חיזבאללה ויכולותיו ואת מקומו בזירה הפנים-לבנונית.

יש כאן הזדמנות אסטרטגית נדירה, בהמשך לעובדה שהציר האיראני איבד את סוריה ונפגע קשות ביתר חלקיו, ועם מדיניות נבונה ותקיפה, ובתיאום מלא עם ארצות הברית, ניתן בטווח הבינוני והרחוק לייצר כאן מציאות אחרת לחלוטין במדינת לבנון, תוך כדי יצירת מציאות ביטחונית טובה הרבה יותר לתושבי גבול הצפון. בעיניי, ספק אם זה יקרה בלי תקיפה ישראלית נרחבת על תשתיות חיזבאללה בכל רחבי לבנון אם האיומים וההצהרות לא יועילו, על מנת להבהיר שמדיניות ישראל אחרי 7 באוקטובר לא תסבול צמיחתו של איום מחודש. זהו מסר חשוב לכל האזור.

>>> אל"ם במיל' קובי מרום הוא מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית