לכסף אין ריח

לפני 2,000 שנה החליט הקיסר אספסיאנוס להטיל מס על המשתנות הציבוריות. בנו טיטוס, מחריב בית המקדש, הגיע לאביו להתלונן: "הגזמת. מס על להשתין". אביו הרים חופן כסף ושאל את בנו: "יש ריח?". טיטוס לא ענה. בדיוק, אמר הקיסר - לכסף אין ריח.

גם אצל הקיסר דונלד טראמפ לכסף אין ריח, לא של העיתונאי חשוקג'י ולא של ה-11/9. טריליון דולר בהשקעות בארצות הברית הם לא מעט מקומות עבודה לאמריקנים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מקומות העבודה לבני משפחת טראמפ ועוזריו, בעלי עסקים חובקי סעודיה.

לכן, מעבר לכבוד המלכים שלו זכה בן סלמאן, עוד לפני שהוא מלך, הוא מקבל גם מענה חיובי לרשימת קניות ארוכה הכוללת טכנולוגיות AI, גרעין אזרחי, נשק רב ובראשו מטוסי ה-F-35 ושדרוג סטטוס לבעלת ברית בכירה שאינה חברה בנאט"ו, שמשמעותה שותפות אסטרטגית אך ללא ברית הגנה.

בישראל הייתה התקווה שכל הטוב הזה יקושר להתניה באשר לתחילת נורמליזציה עם ישראל, אבל נמצא נתיב עוקף שמרופד בריאל סעודי שמומר לדולרים רבים.

האם הממשל הכל-כך ידידותי לישראל זנח אותנו?

ישראל איבדה שני מנופים חשובים שהיו לה בזמן ממשל ביידן. האחד, המנוף בקונגרס. ישראל בזמן ממשל דמוקרטי הייתה יכולה להביא מחוקקים רפובליקנים לתמוך בברית הגנה, שהסעודים כל כך רצו. המנוף השני שאיבדנו, באופן פרדוקסלי, הוא דווקא המכה שהנחתנו על האיראנים. איראן מוחלשת מהווה איום קטן יותר על הסעודים, והחיבור לישראל הופך לפחות דחוף.

גם המערכה בעזה, שעדיין לא הסתיימה, מהווה נטל מבחינת הסעודים, בטח מול דעת הקהל בעולם המוסלמי. לכן, הסעודים מוכנים כרגע לשלם ב"מטבע קל" מבחינתם כרגע, הדולרים, ולא "במטבע קשה" - הנורמליזציה. ישראל, לעומתה, מרגישה ששילמה במטבע קשה כמו שורה של ניצחונות צבאיים, בראשם על איראן, ונוסח בעייתי בהחלטת מועצת הביטחון על "נתיב למדינה פלסטינית", הכולל אזכור לאותה יוזמה מושמצת (ובצדק) צרפתית-סעודית.

האם אנחנו צריכים להיות מוטרדים ממה שהסעודים מקבלים?

בגדול לא, אם נבטיח לנו מספר דברים. הגרעין האזרחי לסעודים: אם הוא יפעל לפי אותו מודל שקיבלו האמירויות, כלומר פיקוח הדוק של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית ואי העשרת גרעין בתחומה - זהו מודל שישראל יכולה לחיות איתו. כך גם לגבי מטוסי ה-F-35, למרות שטראמפ הבטיח שיקבלו את אותו המטוס שישראל קיבלה. בסוף, המעטפת לא תהיה זהה ויהיה על הסעודים לעמוד בשורה של תנאים דרקוניים, בדגש על ניתוק מסין. להזכירכם, איחוד האמירויות, שלהם הובטח המטוס לפני חמש שנים עם החתימה על הסכמי אברהם, עדיין מחכים לו. ישראל, מצידה, כמובן צריכה להגיע עם שורה של בקשות לרכש צבאי מהממשל, שימשיכו להבטיח את עליונותה הצבאית.

עד כמה חשובה לנו הנורמליזציה עם סעודיה? במילה אחת, מאוד. לא רק בגלל שהיא תפתח לנו את הדלת למדינות נוספות שיכוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אלא בעיקר כי בשל הנפשות הפועלות המזרח התיכון, והעובדה שהוא כרגע מתעצב מחדש, יש לישראל אינטרס אדיר לפעול ביחד עם הסעודים בלבנון, בסוריה, בעזה ולאזן את מעורבותן של מדינות האחים המוסלמים - טורקיה וקטאר.

גם הנשיא טראמפ, שהמזרח התיכון והסכמי אברהם הם הישגיו הגדולים ביותר בתחום מדיניות החוץ, מבין זאת. הוא לא ויתר על השאיפה להרחיב את הסכמי אברהם והוא מבין שהדרך לכך עוברת בריאד. יורש העצר בן סלמאן לא רוצה ללכת לנתיב הזה לפני הבחירות בישראל, כדי שלא יראה שהוא נותן מתנות לנתניהו. הוא גם משתמש בתירוץ שכרגע הוא רק יורש העצר. אביו המלך, שלו הסמכות להחליט על דברים כאלה ופחות אוהד את הרעיון, בן 90.

למרות הכול, המזרח תיכון מתעצב מחדש עכשיו, ועל ישראל מתחת לפני השטח לעבוד במיידי עם הסעודים כמה שיותר. הצלחנו בנושא האיראני וחשוב להרחיב שיתוף הפועלה גם לאזורי השפעה נוספים, גם אם הנורמליזציה תמתין עוד שנה. בינתיים נועה קירל תוכל לכתוב שיר חדש על הנשיא טראמפ - "איך אני נראה? טריליון דולר".