בלי הרשות הפלסטינית - חמאס יהיה חזק מאי פעם

הבעיה הגדולה שאפיינה את ישראל לאורך כל המלחמה חמורה הרבה יותר באופן סיומה הבלתי גמור בכל החזיתות. ממשלה שהתנהלה לאורך כל הדרך ללא שום אסטרטגיה, ממשיכה גם כעת ללא שום תכנון קדימה. הכול שליפות ושיקולים פוליטיים, שכולם הפוכים לצורך הביטחוני והלאומי של מדינת ישראל.

מה שקורה כעת בעזה זהה לכל מה שקרה בכל אחת מהחזיתות של המלחמה. שום חזית לא הסתיימה במהלך מדיני יזום ומתוכנן, הכול הוחלט ונכפה על ידי האמריקנים מעל ראשינו.

בלבנון, ארצות הברית כפתה הסכם, שדווקא הודות לכך שקמה שם ממשלה עם אג'נדה נגד חיזבאללה התוצאה שם מעוררת תקווה לשינוי. באיראן הכתיבו האמריקנים את סיום ההתקפה בלי כל הסדר מדיני, שבדיוק כמו בתקיפה בדוחה, ישראל תקפה עם חצי אור ירוק של הרגע האחרון וללא שום תיאום מוקדם של הפעולה הצבאית עם איזשהו קצה של תוכנית מדינית. זו הייתה סיומת שמאפשרת לאיראן לפעול כעת לחדש יכולותיה.

כך גם בתימן. בעוד שהאחריות הייתה מונחת על כתפי האמריקנים, שר הביטחון וראש הממשלה לא התאפקו ומיהרו לממש מחדש את איומיהם ותקפו, מהלך שהחזיר את הקוף לכתפינו ואיפשר בנוסף לאמריקנים לנטוש ולהשאיר את ישראל עם המשך ההתקפות עוד זמן ארוך. אבל גם שם כמובן אין סיומת. בסוריה, שנפלה מעצמה, ישראל לא השכילה להקים קואליציה נגדית לטורקים, והדשדוש הפנים-סורי עוד יגלוש חזרה לגבולותינו.

וכעת, עזה. נתניהו לא התכוון לסיים את המלחמה, שנבלמה בעצירת החירום של טראמפ, הגם שלא הפריע לו לנגב את רסיסי השמשה שאך זה התנגש בה ולהגיד שהתאונה תוכננה מראש. כעת גם ברור ששנתיים ארוכות לא הספיקו כדי לתכנן את "היום שאחרי", שלתוכו נפלנו ב"הפתעה גמורה".

כך נתניהו מחזיר את עזה ל-6 באוקטובר

ההישג הגדול ביותר שקרה בבלת"ם הזה הוא החזרת כל החטופים החיים וחלק מהחללים, שלא מיותר לחזור על כך שכולם צריכים לחזור. אבל נציין גם שהקול השפוי אמר לאורך כל המלחמה שחטופים יחזרו רק בהסדר ולא בלחימה.

התוצאה: חמאס נשאר בלי מנופים. לכן, הוא ממהר לבנות מחדש את כוחו וכוח המיקוח שלו. לכן, זה לא כל כך חשוב מה אומרות המילים בהסכם, בסוף נמצא מולנו ארגון טרור מתועב שהסכמים עבורו שווים הרבה פחות מהנייר שלהם, וכל יום שחולף - חמאס מתעצם ופוחת הסיכוי לממש את תוכן ההסכם של עזה מפורזת מחמאס.

ההפרות הבלתי פוסקות מצד חמאס היא אסטרטגיה של עיצוב מציאות חדשה של "מלחמת התשה תחת הסדר מוכתב". האמריקנים לא יתנו להסכם להתאדות, כי זה הישג חשוב להם מדי. חמאס ימשיך להוכיח דרך תקריות "שדרך ההתנגדות" סופה לנצח, וכעת כאשר ידי ישראל קשורות מאחורי גבהּ הוא יכול חופשי להמשיך להתגרות בה.

וישראל? ישראל במלכוד פוליטי. נתניהו היה שמח לחזור למלחמה, זה נוח לו ומעורר את הבייס שצמא לחזור "לניצחון המוחלט" שהובטח לו, במסגרת מלחמת הנצח. נתניהו לא מעוניין בהצלחת ההסכם. הוא ימשיך להגיד "לא" על הכוחות העתידים להיכנס לעזה וחלילה לא יאמר מי כן, והאמת שהדיון הזה תוך חודש-חודשיים כבר לא יהיה רלוונטי, כי חמאס יהיה כל כך חזק שאף כוח וולונטרי לא ירצה ולא יוכל להיכנס לעזה. ועזה, חוזרת לאיטה ל-6 באוקטובר, רק בתנאים מדיניים משופרים יותר לחמאס.

ברירת המחדל המעשית האחרונה היא הרשות הפלסטינית. זאת שבהחלט לא מגיע לה שום פרס, אבל הם היחידים ששונאים את חמאס יותר מישראל ויהיו מוכנים בסיוע מצרים וירדן לתפוס את עזה ולהוריד אותה מעל ישראל בשנים הבאות, בטח באופן טוב יותר מהמצב הנוכחי.

אלא שכל שיקולי נתניהו הם פוליטיים בלבד ולא פוגשים שיקולי ביטחון לאומי, ולכן הסיכוי שהדבר הנכון יקרה אפסי. הולך ונסגר המעגל שהחל בכישלון 7 באוקטובר, ומסתיים בכישלון מדיני-ביטחוני בדיוק שנתיים אחרי.