היום שבו האופנה שינתה את פניה

הייתי שם כשזה קרה, זה היה בשנת 1993, עבדתי כאחד מחמשת הצלמים בסוכנות הדוגמנות היוקרתית Elite בפריז. במסיבת עיתונאים של מעצב האופנה קלווין קליין, ישבתי קרוב לבמה כשהוא הכריז בגאווה על "תגלית חדשה" שהקפיצה את המכירות שלו בעד 450%. על הבמה עלתה קייט מוס – עצמות לחיים גבוהות, עמוד שדרה בולט, גוף לא היה שם. היא הייתה קטנה בשלוש מידות מהדוגמניות שהובילו את התעשייה אז, כמו קלודיה שיפר, לינדה אוונג'ליסטה וסינדי קרופורד.

מרגע ההכרזה ועד שחזרתי לסוכנות חשבתי לעצמי שמשהו דרמטי קרה כאן. הבוס ראה את הבלבול על פניי ולקח אותי לחדרו. "אתה מבולבל ממה שראית," הוא אמר, "אבל תפנים: מעכשיו זה הלוק החדש. תשלים עם זה. אם לא, תוכל לצלם בגרמניה או בתל אביב – שם עדיין רוצים נשים".

שבועיים אחר כך נשלחתי לצלם תצוגת אופנה של ורסאצ'ה. הגענו מוקדם כדי לתעד את ההכנות: 30 דוגמניות יושבות מול המראה, מתאפרות, מכוסות במגבת בחלק העליון כדי לא ללכלך את הבגדים. הגב שלהן חשוף – ופתאום כולן נראו כמו קייט מוס. אלו שסיימו איפור ושיער עלו על הבמה לחזרה אחרונה עם מקל קטן תקוע בין הרגליים, והמפיק צעק: "Walk like a man, don't walk like a woman!" הייתי בהלם. בסוף התצוגה מיהרתי למעבדה לפתח את הצילומים כדי להגיש אותן למחרת לסוכנות. רוב הבגדים נתלו על גופות שדופות. לא הבנתי מה זאת האופנה הזו.

מבחינה גנטית, רק אחוזים בודדים נולדים עם מידות כאלה. באותה תקופה יצאה גרסה חדשה של פוטושופ שאפשרה להצר היקפים – בשורה משמחת למעצבים, שרצו שהבגד יהיה הדומיננטי, בלי ששוקיים או חזה יגנבו את ההצגה. אסרו על הדוגמניות אפילו לחייך: פשוט קולב עם דופק.

ואז הגיע הפייסבוק, והמראה הפך לדבר החשוב ביותר. מי קובע? מעצבי האופנה קבעו את אידיאל היופי – והוא חלחל לכולנו. כל תמונה ברשת עברה עריכה: הצרת היקפים, מחיקת פגמים, יצירה של דמות מושלמת הרחוקה מהמציאות. כך נולדה מגפה של דימוי גוף נמוך – ילדות, נשים, וגם לא מעט גברים נדבקו. עם אינסטגרם וטיקטוק, איבדנו את זה לגמרי.

כשהאמא מבלה חצי יום מול המראה ומתלבטת באיזה פילטר להשתמש, מה הפלא שבנות 12 מתאפרות, לא יוצאות למסעדה עם חברות, לא לובשות בגד ים אם הן לא מידה 0, ומתקשות להתרכז בלימודים כי הן מרגישות "לא מספיק"? הרשתות החברתיות הפכו את האיפור והטיפוח לחלק בלתי נפרד מהזהות בגיל צעיר מאי פעם. ילדות ונערות רואות אין-ספור סרטונים של "Get Ready With Me", טרנדים ויראליים ופילטרים שמעוותים את המציאות, ומפנימות שכדי להיות מקובלות ומצולמות – צריך להיראות "מושלם". ברור שחשיפה לתוכן כזה מגבירה חרדה מדימוי גוף כבר בגילאי בית ספר יסודי, ומביאה נערות צעירות להתחיל להתאפר בגיל 11-13 בממוצע, הרבה לפני הדורות הקודמים. זה לא רק איפור – זה לחץ להסתיר "פגמים" שלא קיימים, ולהתאים לאידיאל הרזה והחלק שהתחיל ב-heroin chic והתחזק ברשתות.

בהרצאות שלי בבתי ספר אני שואל: מי עומד מול המראה ומרוצה ממה שהוא רואה? לפני כעשרים שנה, כ-70% מבנות 12-18 וכ-90% מהבנים היו שלמים עם המראה שלהם. היום המספרים נמוכים בהרבה – רק אחוזים בודדים מהבנות ופחות ממחצית הבנים מרוצים מעצמם. יש עלייה של עשרות אחוזים באי-שביעות רצון מדימוי גוף בקרב מתבגרים מאז עידן הרשתות החברתיות. השאלה הנשאלת: לאן מכאן?

>>> עדי ברקן, יו"ר עמותת סימפלי יו - פיקוח על תפיסת דימוי הגוף, צלם אופנה וסוכן דוגמניות.

עמותת סימפלי יו – פיקוח על תפיסת דימוי הגוף 054-6833233