כ"ץ מיותר, ונתניהו יכול לשים לזה סוף

ההתקפה האחרונה של כ"ץ על הרמטכ"ל מהווה שפל חסר תקדים של שר ביטחון שאינו מתאים לתפקידו והכריז מלחמה על הצבא. כ"ץ הביע באופן בוטה חוסר אמון בתחקירי צה"ל והביע חוסר אמון ברמטכ"ל שמינה את הצוות והוציא באומץ את מסקנותיו על בסיסו, כאשר תחת זאת הוא בוחר למנות פקיד מטעם, חסר התאמה ויכולת, ללא כלים וללא אמון של הציבור לבחון על ראשו של הצבא את התחקירים.

מהלך הגישור של ראש הממשלה, בשעה שתוצאות המלחמה עדיין לא ברורות ושום חזית לא יציבה, ושר הביטחון לא עוסק בעיקר אלא האגו שלו יותר חשוב מהכול, זה לטמון את הראש בחול ולסכן את ביטחון ישראל.

שר הביטחון האמיתי של מדינת ישראל הוא ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא האיש שמקבל את כל ההחלטות המרכזיות, ולא שר הביטחון הממונה מטעם הממשלה ומהווה סוג של מפקח מטעמה. לאורך תקופות רבות משרת שר ביטחון הייתה ריקה, כולל בתקופות נתניהו, לדוגמה אחרי התפטרות ליברמן בנובמבר 2018, בתקופת אולמרט ב-2007, או אהוד ברק ב-1999.

הסמכות לאישורים מבצעיים של שר הביטחון מוגבלת מאוד. סמכות האישור היא ראש הממשלה, והשר הוא רק תחנה בדרך. מכאן, שחשיבות התפקוד של שר הביטחון תלויה מאוד ביחסים התקינים בינו לבין הרמטכ"ל ולמידת האמון ושיתוף הפעולה ביניהם. אף על פי שקיים מתח מובנה, שני הצדדים מבינים שאסור להם לדרוך זה על רגלו של זה. לא מעט שרי ביטחון התנהלו כרמטכ"ל-על, אבל קל לרמטכ"ל לחתוך את רגליו של שר ביטחון כזה, לדוגמה בהצגת דעות הפוכות אצל ראש הממשלה, או לעשות פעולות עוקפות מבלי להתחשב בשר הביטחון. שר ביטחון חכם מתנהל בתיאום עם הרמטכ"ל, שלמרות שהוא ממונה על ידי הממשלה הוא קודם כול דמות ממלכתית ולא פוליטית ובזה כוחו.

בעת מלחמה, יכול שר הביטחון ליזום ולהפרות את הרמטכ"ל בכיווני פעולה, הוא יכול ליזום תוכנית מדיניות כמו "היום שאחרי". יש לו גם אחריות לוודא שהמערכת של משרד הביטחון מתפקדת, רוכשת תחמושת, ציוד וצורכי חירום המגבים את הצבא בכל צורכיו הלוגיסטיים. בעת שאין מלחמה, עיקר תפקידו לייצג את הצבא מול הממשלה בהשגת תקציב ביטחון, שמירה על מעמד הצבא, לטפל בחוק הפטור מגיוס ולדאוג לנפגעי צה"ל. את מרבית הדברים עושה מנכ"ל טוב. שוב, אף שהרמטכ"ל רוב הזמן לא באמת צריך אותו, הסינרגיה מועילה.

כ"ץ מנסה לייצר כותרות בכוח כי הוא יודע שהוא לא רלוונטי

זה אינו המקרה של כ"ץ. למרות רצונו העז של זמיר להיות ממלכתי ולכבד את שר הביטחון, האחרון, שהבנתו בביטחון מעטה, עושה ככל יכולתו להפגין את כוחו על גבו של הרמטכ"ל.

כל מהלכי המלחמה האחרונים ניזומו על ידי הרמטכ"ל ואושרו על ידי ראש הממשלה, שגם הכתיב את המדיניות. כ"ץ לא השפיע על המשא ומתן של החטופים, לא השפיע על המשא ומתן המדיני שרקם רון דרמר, הוא לא הכין שום תוכנית ל"יום שאחרי", שהתוצאה כיום בעזה הינה בלגן אחד גדול בלי כיוון. זה לא נראה שנתניהו שואל אותו באמת לדעתו על דברים מהותיים, ובחוק הפטור מגיוס - הדבר הכי חשוב לצה"ל כיום בשעה שהוא משווע לאנשים - הוא נעלם לחלוטין. הוא אינו מתייצב לגבות את צה"ל בשום נושא מהותי, כולל ההתפרצויות לבסיסי צה"ל, השמצות של מכונת הרעל נגד קצינים, ובמקרה המצער של הפצ"רית מיהר לעשות לה משפט שדה, תקע סכין בגבה של מי שפרשה מטריית הגנה על חיילי צה"ל במשך כל המלחמה. הוא לא עושה דבר לעצור את השחיקה הקשה שעוברת על צה"ל, להפך, הוא דוחף להתיש את צה"ל. הוא אינו פועל נוכח בריחה של קצינים ונגדים רבים משירות, לא נלחם על הגידול החיוני לתקציב. הוא נגד חקירת אמת של המלחמה, מנסה להרחיק את אחריות הממשלה ומחפש לעשות עוד פוליטיקה אישית על ראשם של קצינים נוספים.

הרושם הוא שהוא עסוק רק בפוליטיקה אישית תוך שהוא מנסה להתחרות עם ראש הממשלה על ההנחיות - "הנחיתי", "הוריתי", "פקדתי" על צה"ל, על הנחיות ראש הממשלה, ומחפש בקטנותו כל הזדמנות לעשות שרירים על הצבא במקום לסייע להם.

כ"ץ הוא מינוי בחטא פוליטי למטרת חיסולו של יואב גלנט שרצה חוק גיוס אמיתי, ושל הרצי הלוי שהיה צריך לשאת גם עבור הממשלה באשמת הכישלון באוקטובר. כ"ץ מפריע לרמטכ"ל למלא את תפקידו ובכל הזדמנות מביך אותו בניצול סמכותו לרעה כאשר אינו מאשר מינויים חיוניים שפוגעים בצבא בתפקודו וברמטכ"ל. אני שומע מקצינים רבים כי נמאס להם מהפוליטיזציה שהוא מכניס לצבא, ורק מחליש וממאיס את השירות.

השר כ"ץ, שבעת רגישה כזאת עסוק באגו וכוחנות, מפריע לביטחון ישראל. ראש הממשלה לא יכול להתעלם מהבעיה ונדרש להעבירו מתפקידו.