הרצפה של הרמטכ"ל זמיר התבררה כתקרה של ממשלת נתניהו

לפני כעשרה חודשים התמנה אייל זמיר לרמטכ"ל. לא היה מתאים וראוי ממנו. אין היום על המדפים במטכ"ל מתאים וראוי להחליפו. היה לו "כרטיס עבודה" מלא, מפקד פיקוד דרום, סגן רמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון. אדם הגון, מאופק, ישר וישיר. ימים אחדים לאחר מינויו, יצא צה"ל למבצע "עוז וחרב". מינינו רמטכ"ל התקפי, תקעו השופרות וחצרצו החצוצרות.

"עוז וחרב" היה המבצע, ששם קץ למשא ומתן לעסקת חטופים שהיה על סף מימוש. שוועה גדולה, בוקעת כליות וקורעת לב, עלתה ממשפחות החטופים. "טרגדיה, פספסנו עסקה", צוטטו העוסקים במלאכת השבויים והנעדרים. למי שלא זוכר, על סף השלמת המשא ומתן הצהיר נתניהו, שלא ניסוג מציר פילדלפי, הסיוע ההומניטרי הופסק באחת, השר אלי כהן ניתק את נקודת החשמל היחידה לעזה.

ממקום מושבם של בני משפחת נתניהו נרשמה נרגנות נוכח מינוי זמיר - למרות שנתניהו עצמו שיבח והשתבח במינוי. הוא סיפר שהוא חפץ בו פעמיים, במקום אביב כוכבי ואחר כך במקום הרצי הלוי. נו, נניח, מי שמאמין לנתניהו, לא מפחד להיות פתי. להגנתו אומר שהוא התבלבל: הוא רצה את האלוף יאיר גולן במקום את גדי איזנקוט. שר הביטחון ישראל כ"ץ דיבר על התקרה של הלוי שהיא "הרצפה של זמיר". לא היה ספק שהמחמאות הללו הן על זמן שאול. עם כל הכבוד ליעדי הממשלה המוצהרים כבר כשנתיים - היעד העליון שלה הוא לשרוד. היא חופרת אזורי חיץ בינה לבין טבח 7 באוקטובר. כמו רצועות חיץ אש, הנחפרות ביערות ובשדות כדי למנוע התפשטות שרפות, כך הממשלה הזו עוקרת, גוזמת ומדללת צמחיה בינה לבין הטבח והמדיניות אז והמדיניות מאז. הבעיה שהצמחייה המוכחדת היא צה"ל והשב"כ. הרצועות שקדמו לאלה הן המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, התקשורת.

השר כ"ץ קלע את עצמו לסיטואציה מנוגדת ורבת נסיבות: צה"ל, הבייס הפוליטי, הבחירות למרכז הליכוד ולסניפים, הפריימריז. ואילו לנתניהו רקורד רב-שנים של אובדן אמון מצד רמטכ"לים ואלופים, ראשי שב"כ ומוסד, שראו אותו מקרוב, מעדיף את ביטחונו הפוליטי והאישי על פני הביטחון הלאומי. רונן בר הצהיר בשבועה, שהוא תבע ממנו לציית לו ולא לבג"ץ. יורם כהן סיפר, שהוא דרש ממנו להכריז על נפתלי בנט כמי שאינו כשיר להיות חבר קבינט ביטחוני. נדב ארגמן התקוטט איתו והרעים עליו את קולו באישון לילה משום שלחץ עליו להודיע, שבני גנץ סחיט על ידי האיראנים.

האלוף במילואים סמי תורג'מן ותריסר אלופים ותתי-אלופים עמלו במשך כשבעה חודשים על תחקור התחקירים שהכין הצבא. מותר לחלוק על מסקנותיהם, אפשר להתווכח איתם, אך תורג'מן לא העלה בסיוטיו, הם לא העלו בסיוטיהם, שייעשה שימוש פוליטי נלוז, ציני ושקוף במלאכתם המקצועית.

בטקס האזכרה לדוד בן-גוריון דיבר הרמטכ"ל אייל זמיר בזכות "מנהיגות אמיצה, המכירה בכישלון ומובילה לשינוי". כל מילה אמת. אפשר כמובן לומר שהוא חרג ממרחב ההליכות והנימוסים. בעת שאנשי צבא וביטחון בשירות - אסור להם לדבר. לאחר שסיימו, התפטרו או פוטרו - אומרים שהם מדברים משום שסיימו או הודחו. זמיר חרג מכללי הטקס, אבל הוא לא חרג מהאקסיומה לפיה בין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד: בין טבח 7 באוקטובר לבריחת ראש הממשלה וממשלתו מהאחריות.