מי באמת יצר את החברה החרדית של היום
האמת על גיוס החרדים והשתלבותם בכלכלה היא קשה לעיכול לציבור הישראלי הכללי: הרוב הציוני הוא זה שיצר את הבעיה והוא זה שמאפשר לה להתקיים גם כיום - לא החרדים • כמו שהמנגנון נולד, כך גם הפסקתו תלויה רק בנו • הפתרון הוא לא מאבק, אלא החלטה פשוטה: הרוב הציוני חייב להפסיק לממן מי שאינו שותף בנטל • דעה
ביום חמישי בירושלים התקיימה "עצרת המיליון". זהו מפגן עוצמה חרדי מהגדולים שידעה ישראל. מאות אלפים התכנסו כדי למחות נגד עצם הרעיון של גיוס, כדי לשמר את הזכות שלא לשאת בנטל, כדי להגן על פריווילגיה שהפכה לשיטה. זהו מחזה מרהיב בעוצמתו ומחריד באבסורד שבו. ציבור שלם, שנהנה ממימון ציבורי מקיף, יוצא להפגין בעוז על זכותו להמשיך לא לתרום למדינה שמממנת אותו.
הוויכוח הציבורי סביב גיוס החרדים נוטה להישמע כאילו מדובר במאבק בין שני עולמות, בין חילונים לחרדים, בין תומכי צבא למתנגדים לו. אבל האמת עמוקה ומורכבת הרבה יותר. החברה החרדית כפי שאנחנו מכירים אותה היום, זו שמחזיקה במערכת שלמה של פטורים, מוסדות תורניים ותקציבים ציבוריים בלתי נגמרים, לא נולדה עם קום המדינה. היא נולדה דווקא בשנת 1977.
אותה שנה זכורה כשנת המהפך. מנחם בגין עלה לשלטון, ובפעם הראשונה בתולדות המדינה הימין זכה בבחירות. כדי לבסס את שלטונו, בגין יצר ברית פוליטית עם המפלגות החרדיות. זו ברית שנולדה משיקולים קואליציוניים, אך הפכה במהרה למנגנון של תלות הדדית. בגין ביקש את תמיכת החרדים בליכוד החדש, והם מצדם דרשו וקיבלו תקציבים, הקלות ופטורים.
כך נולדה חברת הלומדים החרדית במתכונתה המודרנית. מדינה שלמה החלה לממן אלפי גברים שלא עובדים ולא מתגייסים בשם אידיאל של "תורתם אומנותם". מה שהיה אז הסדר נקודתי הפך עם השנים למערכת ענפה של מוסדות, תקנות ותקציבים שגדלה עם כל ממשלה חדשה ועם כל ויתור נוסף של הציבור הציוני. במקום לקדם השתלבות המדינה טיפחה ניתוק. במקום לעודד אחריות אזרחית היא בחרה לתגמל הסתגרות - והכול מכספי הציבור.
צריך לומר זאת בבירור: מי שיצר את החברה החרדית במתכונתה הנוכחית, זו שמסרבת לשאת בנטל הביטחוני והכלכלי, הוא לא הציבור החרדי עצמו אלא מדינת ישראל. אנחנו יצרנו את התלות הזו, אנחנו המשכנו לממן אותה, ואנחנו אלו שמאפשרים לה להתקיים גם היום.
כמו שכל המנגנון הזה נולד כאן, כך גם הפסקתו תלויה רק בנו. ברגע שהרוב הציוני יבין שהכוח נמצא בידיו וידרוש מנציגיו לשים סוף לתקצוב הבלתי מבוקר של אוכלוסייה שאינה תורמת, המבנה הזה יקרוס בן לילה.
זה לא מאבק של שנאה, ובוודאי לא דרישה לצדק פואטי. זו קריאת אזהרה אמיתית. האירוע לא בר קיימה. מעתה, צריך לומר זאת בקול ברור: תקצוב ציבורי צריך להינתן על פי תרומה בלבד. מי שאינו תורם לביטחונה, לכלכלתה ולשגשוגה של מדינת ישראל לא יקבל דבר מהמדינה.
>>> עו"ד רותם אבידר צאליק היא מנכ"לית ומייסדת שדולת המשרתים