המנצח הגדול של עסקת הגז הוא טראמפ - לא ישראל

כיממה לאחר ההצהרה המוקלטת של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה אלי כהן בנוגע להסכם מכירת הגז הישראלי למצרים, עלה לרשת X ציוץ מחשבון רשמי של מחלקת המדינה האמריקנית. "האישור הישראלי להסכם הגז הטבעי של חברת שברון עם מצרים, בשווי 35 מיליארד דולר, מהווה ניצחון גדול לעסקים אמריקניים ולשיתוף הפעולה האזורי. עסקה זו לא רק מחזקת את הביטחון האנרגטי, אלא גם תומכת במאמצים רחבים יותר לייצוב ושיקום עזה".

הציוץ הזה חשוב, מפני שהוא חושף טפח מהאינטרסים מאחורי עסקת הענק, שבמסגרתה ישראל תמכור 131 מיליארד מ"ק של גז טבעי בשווי 112 מיליארד ש"ח (35 מיליארד דולר) למצרים. כבר נכתב פה כי העסקה הזו נעשתה תחת לחץ כבד מצד ממשל טראמפ, אך עד כה העדיפו בישראל להתייחס לזה בעיקר כאל אירוע גאופוליטי וכחלק מהניסיון האמריקני לייצב את המזרח התיכון. הציוץ של מחלקת המדינה מגלה את האלמנט הנוסף, שמראה את הסגנון החדש שטראמפ הביאו איתו לשולחן המשא ומתן - קודם כל מדובר בעסקה של ענקית האנרגיה האמריקנית שברון ו"ניצחון גדול לעסקים האמריקניים", ורק אחרי זה מגיע ההקשר הדיפלומטי.

המשמעות של הדבר היא שהאמריקאים מתייחסים לעצמם לא רק כאל מתווכים אלא כעל בעלי אינטרס לכל דבר, כיאה לגישת "America First" של טראמפ. שברון האמריקנית שולטת בפועל על תפעול של כ-90% מהגז הישראלי, ולכן לאמריקאים היה אינטרס גדול לקדם את העסקה מטעמים כלכליים עצמיים, וזאת מבלי להזכיר את הכוח הגדול של חברות הנפט האמריקאיות במפלגה הרפובליקנית. זה לא מקרה יחיד.

בחודשים האחרונים ישראל נתקלה בדרישות רבות מצד ממשל טראמפ בנוגע לעסקים אמריקניים, בין אם מדובר על דרישה שלא לפגוע במונופול של שברון על הגז הישראלי, דרישה שלא להחיל רגולציה ישראלית על נטפליקס במסגרת הרפורמה של שר התקשורת קרעי, דרישה ליישם את רפורמת "מה שטוב לאירופה" גם על מוצרים מארה"ב וקידום הסכם חקלאות שיוריד את המכסים הישראלים על תוצרת אמריקנית יחד עם התחייבות ישראלית לסבסד קניית חיטה מארה"ב.

מה ישראל קיבלה בתמורה לדרישות האלה? מכס אמריקני בגובה 15% על תוצרת ישראלית, וחשש ישראלי כי הסכם הסיוע הצבאי לא יחודש. וזה עוד חידוש - כבר ברור לכולם שלא מדובר ביחסים סימטריים בין שתי מדינות, אלא על יחסים בין מעצמת על למדינה שהיא ספק בעלת ברית וספק מדינת חסות. יש לציין בהגינות שהיחס של ממשל טראמפ לבעלות ברית אמריקניות אחרות מלמד שהמצב היה יכול להיות גם הרבה יותר גרוע.

מבחינת האזרח הישראלי, המשמעות של הדבר היא שההסכם הנוכחי נחתם קודם כל בשביל לספק את הצרכים של התעשיה האמריקנית - והרי אם ההסכם הזה היה כל כך טוב לישראל אז נתניהו לא היה מהסס לחתום עליו ולא היה נדרש לחץ מצד הנשיא טראמפ.

גורם המעורה בפרטי המשא ומתן בין הצדדים הודה בפני חדשות 12 כי בישראל היו מעוניינים שהגז שיימכר לשוק המקומי יהיה במחיר נמוך יותר ממה שסוכם (4.5 דולר במקום 4.7 דולר), כמו גם שההסכם יותיר עוד גז בידי המשק הישראלי ושיוכנס סעיף שיאפשר לישראל למכור גז לצד שלישי במקרה ויצוץ צורך גאופוליטי אחר כמו הגדלת הגז שנמכר לירדן - או אפילו הבטחת אספקת גז למדינות שכרגע אין לנו הסכם שלום איתן כמו סוריה או לבנון במקרה של הרחבת הסכמי אברהם.

הדברים הללו גם נאמרו ונכתבו בזמן אמת, כאשר במשרד החוץ הזהירו לפני מספר חודשים בדיוק ממקרה בו ישראל "תבזבז" את המשאב המדיני של הגז לטובת מדינות שלא מזכות אותנו בתמורה מדינית משמעותית, ובמשרד האוצר הזהירו כי הרחבת הייצוא תוביל לכך שבעוד כ-25 שנה ייגמר הגז הישראלי לחלוטין ואנחנו ניאלץ לייבא ממדינות אחרות.

ויכול להיות שבאמת לישראל לא הייתה ברירה, ובעקבות הלחץ של טראמפ היו חייבים לחתום על הסכם סביר ולא מושלם. אבל אם זה המצב - מותר ואף כדאי לשקף את זה לאזרחי ישראל ולא לזייף חגיגה שלא רצו בה. ואם באמת נגיע בגלל זה למצב בו הגז הטבעי ייגמר תוך 25 שנה, אז כדאי להאיץ מאוד את השימוש הישראלי באנרגיות מתחדשות שמפגר אחרי העולם ואחרי היעדים שישראל הציבה לעצמה. בכל הקשור לאנרגיות מתחדשות, לישראל דווקא כדאי שלא לקחת השראה מממשל טראמפ אלא מהמתחרים בסין שנערכים לעתיד של מחסור בגז ובנפט ובשנים האחרונות מראים לעולם איך נראית מהפכת אנרגיה.