הדחת הנגבי משלימה את המהלך: כך נשאר נתניהו לבד בצמרת
מהרגע שהנגבי התייצב לצד ראשי מערכת הביטחון והביע דעה עצמאית, דרכו החוצה נסללה • הדחתו היא חלק מדפוס שיטתי של נתניהו להרחיק כל מי שחולק עליו, ולהחליפם במינויים שנועדו להיות "יס-מנים" • נתניהו נותר כעת היחיד שמקבל החלטות, ללא כל גורם בולט שמאזן או חולק • פרשנות
מהרגע שצחי הנגבי, באופן יוצא דופן, התבטא בצורה גלויה, חלק על דעתו של ראש הממשלה נתניהו והתייצב לצד ראשי מערכת הביטחון – את זה חשפנו באולפן שישי בחודש אוגוסט – מהרגע הזה היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שצחי הנגבי ימצא את דרכו החוצה מהלשכה. אפשר להוסיף לכך את ההתנגדות הנחרצת שלו לתקיפה בקטאר והתייצבות פעם אחר פעם לצד ראשי מערכת הביטחון, שהגבירו את הרצון בהזזתו.
בסביבת ראש הממשלה ניסו, ייתכן, לרמוז לצחי הנגבי שעדיף לו לפרוש. כל הזמן היו שמועות על כך שהוא עצמו עומד לעזוב, אולי גם בגלל עניינים אישיים שלו, אבל כשצחי הנגבי נשאל תמיד הוא היה מאוד ברור ואמר: "אני נשאר בתפקיד. אין לי שום בעיה לעבוד עם נתניהו למרות חילוקי הדעות". אז מסתבר שזה לא בדיוק כך, ואתמול ראש הממשלה בעצם הדיח את צחי הנגבי מתפקידו.
במקביל לשמועות על פרישה, בפועל הנגבי מודר מהאירועים האחרונים - מהנסיעה האחרונה לוושינגטון (לדבריו בשל נסיבות אישיות), דרך המשא ומתן האינטנסיבי בשארם א-שייח' להשגת ההסכם. מצד שני, הוא המשיך בתפקידו ורק אתמול עוד ישב בחדר בפגישה עם ראש המודיעין המצרי. מיד אחר כך הוא מצא את עצמו בחוץ, כך שנתניהו ידע לייצר אצלו סוג של מיסוך.
המהלך האחרון של ראש הממשלה מצטרף לכל אותם נושאי משרה ביטחוניים שהייתה להם עמדה חולקת על נתניהו בשנתיים האחרונות והוחלפו: גלנט בישראל כ"ץ כשר ביטחון, הרצי הלוי באייל זמיר כרמטכ"ל, שאמור היה להיות יותר "יס-מן" בצבא. היה גם את רונן בר והמינוי האישי והשנוי במחלוקת של דוד זיני לראשות השב"כ.
אפשר להניח שהמהלך להדחת ראש המל"ל יתברר במהותו אחרי שנדע מי נבחר להיות המחליף לתפקיד, אבל נתניהו למעשה חסם כל אפשרות לתהליך סדור של קבלת החלטות ביטחוניות, מדיניות ואסטרטגיות שבו יש מקום לדעות אחרות. גם הרמטכ"ל נדרש רק לבצע את הוראות הדרג המדיני ומותקף שוב ושוב על כך שהוא מתעקש על עמדות אסטרטגיות. המתקפה בקטאר כמשל. בשורה התחתונה, אנחנו רואים שבכל מה שקשור לנושאי ביטחון, במקום שבו נתניהו יכול להשפיע - הוא מרחיק את האנשים הללו מהמעגל שלו.
בתוך שנתיים, נתניהו נשאר כאחד האחרונים שהיו בתפקיד ב-7 באוקטובר, והוא למעשה יכול כעת לקבל את ההחלטות כראות עיניו מבלי שיש מי שבאמת יכול לחלוק עליו.
השאלה הגדולה כעת היא מה המסר לנושאי המשרה האחרים, במיוחד בתפקידים של שומרי סף. האם הם יכולים להישאר נאמנים לעמדה המקצועית שלהם ולהשמיע אותה, או שהם מבינים שאם הם לא יהיו נאמנים לראש הממשלה, הם ימצאו את הדרך שלהם החוצה מהתפקיד?