ישראל הפכה לחוליה חיונית בחזון הגדול של בן סלמאן

המזרח התיכון של 2025 ניצב בצומת טעון וקריטי: מצד אחד, עדיין העידן הפוסילי (דלק מאובנים) הוא הבסיס לכלכלה העולמית; מצד שני, מהפכה טכנולוגית ואנרגטית שמעצבת כלכלה חדשה וחכמה, ירוקה ומחוברת. בין שני הקטבים האלה מתגבשת מציאות מדינית-כלכלית חדשה, שבה ישראל וסעודיה, כל אחת מסיבותיה, מתקרבות זו לזו לא דרך מחוות פוליטיות - אלא דרך אינטרסים מצטלבים.

הביקורים התכופים של בכירים אמריקנים בישראל ובריאד ממחישים את עומק השינוי: ארצות הברית מבקשת לעצב מחדש את המרחב סביב מסדרון כלכלי-אסטרטגי שיחבר את הודו והמזרח הרחוק לים התיכון ואירופה. בתוך הארכיטקטורה הזו, ישראל איננה רק שותפה ביטחונית; היא הופכת לצומת ידע ותשתית - שילוב נדיר של גיאוגרפיה, טכנולוגיה וכושר הנדסי.

הנורמליזציה כבר כאן, היא פשוט לא פוליטית

במרכז התמונה ניצב יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (MBS). אף שאינו מלך עדיין, בן סלמאן כבר עיצב לעצמו נרטיב של מנהיגות טרנספורמטיבית: כזו המבוססת על הקרבת הנוחות, שבירת מוסכמות והובלת חזון מודרני ונועז, שלפיו סעודיה תעבור מהסתמכות על משאבי טבע אל כלכלה מבוססת ידע וחדשנות. "חזון 2030" איננו רק מסמך מדיניות - זו הצהרת זהות לאומית חדשה, השואפת לשלב בין עושר מסורתי לשאיפה לקִדמה.

גם אם הסכם נורמליזציה מלא עם ישראל איננו נראה באופק כל עוד הסוגיה הפלסטינית בעינה עומדת, עדיין הגלגלים כבר נעים. נבנית תשתית אזורית של שיתופי פעולה בתחומי פינטק, טכנולוגיה, סייבר ואנרגיה. סעודיה מחפשת כלים, ישראל מביאה יכולות. בלב היכולת הזו ניצב יסוד אסטרטגי: התשתית האנרגטית.

ישראל מבינה כי עוצמתה האמיתית נובעת לא רק מצה"ל או מההייטק, אלא מהיכולת שלה לעגן את שניהם בתוך מערכת תשתיתית מתקדמת. קצא"א, למשל, יכולה לשמש מרכיב מרכזי בהגדרה החדשה של העצמאות האנרגטית הישראלית: לא כחברת נפט בלבד, אלא כצומת תשתית רב-ממדי - פיזי, טכנולוגי ולוגיסטי - המחבר בין ים סוף לים התיכון, בין אנרגיה פוסילית לירוקה, ובין ישראל למסדרון הכלכלי המתהווה מדרום ומזרח לה.

יציאתה של משלחת מקצועית ישראלית גדולה לסעודיה היא אות וסימן לבאות - רמז ברור לכך שהערוצים שנאטמו עם פרוץ המלחמה נפתחים מחדש. מאחורי הקלעים ניכרת תנועה זהירה אך עקבית לקראת נורמליזציה אזרחית מדורגת, שתתמקד בכלכלה, טכנולוגיה ותיירות דתית. על רקע זה, ביקורו המתוכנן של הנסיך מוחמד בן סלמאן ב-18 בנובמבר 2025 עשוי להפוך לרגע הצהרתי - לא שלום מלא, אלא שלום מעשי: נורמליזציה חלקית שתלביש יחסים קיימים במעטפת גלויה, ותאותת כי סעודיה וישראל מתקדמות, כל אחת בדרכה, לעידן חדש במזרח התיכון.

כוח כבר אינו נמדד רק בטילים, אלא בצינורות נתונים ואנרגיה

באופן זה, ישראל איננה נגררת למהלך אמריקני-סעודי, אלא ממצבת את עצמה כחוליה חיונית בתוכו. היא מביאה לשולחן לא רק ידע וחדשנות, אלא גם תשתית קיימת שיכולה לשרת את הציר הכלכלי-אנרגטי החדש החל במפרץ עומאן וכלה בים התיכון, תוך שהיא מחזקת את עצמאותה ואת ריבונותה האנרגטית במרחב המשתנה.

הנרמול הפוליטי אולי אינו מעבר לפינה, אבל נרמול המציאות כבר כאן. סביב הציר האנרגטי-טכנולוגי מתהווה קואליציה אזורית חדשה: סעודיה מובילה, ישראל משתלבת, וארצות הברית מספקת את החסות האסטרטגית. זו איננה עוד "דיפלומטיה של דגלים", אלא דיפלומטיה של מערכות, נתיבים ותשתיות.

בעידן שבו הנפט מפנה את מקומו לידע אך טרם נעלם, ישראל מביאה לשולחן את הסינתזה ואת תורת המעבר. גוף כמו קצא"א, כך למשל, מסמל את היכולת של מדינה קטנה להפוך את התשתית הפיזית שלה למנוף מדיני, ואת המעבר האנרגטי שלה ליתרון גיאופוליטי. במזרח התיכון החדש, הכוח כבר אינו נמדד רק בטילים, אלא בצינורות נתונים, בזרימות אנרגיה והקשר שבין ידע למשאבים. ישראל, עם עוגניה בים סוף ובים התיכון, ניצבת בלב המערכת הזו וצריכה לשמש גשר בין עידנים.

>>> פרופ' עוזי רבי הוא מומחה לגיאו-פוליטיקה אזורית וחוקר בכיר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה, ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב