ההסכמים בכל החזיתות מתרחקים - גם הדיסנילנד בעזה

כדאי לא להתבלבל: בכל הזירות אין התקדמות של ממש בעתיד הנראה לעין. המלחמה הסתיימה בניצחון ישראלי מובהק בנקודות, אבל בשום חזית לא הופל היריב לקרשים. וכפי שהדברים נראים עכשיו, לא צפוי שיחול שינוי לטובה של התוצאה על פי המגמות הנוכחיות.

באשר לרצועת עזה: הסיכוי למימוש המתווה השאפתני של הנשיא טראמפ - פרי דמיונו היצירתי של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר - נמוך מאוד. אין מצליחים לגייס מדינות שיתרמו חיילים ל"כוח הייצוב" הבין-לאומי ולא שיובהר כי אין ייעודו התגוששות צבאית עם שרידי הכוחות של חמאס. איחוד האמירויות, שהיו נלהבים יותר מכולם לבצע משימה כזו, נסוגו עכשיו אחורנית והדיפלומט הבכיר שלהם אנוור גרגש אומר בפומבי שלא ישלחו כוח חמוש לרצועה. זו גם עמדתו של מלך ירדן עבדאללה השני, ומותר להטיל ספק שהמצרים ישושו לקבל על עצמם משימה כזו, לא כל שכן סעודיה. משיחות עם בכירים מאוד בממשל האינדונזי התברר לי בימים האחרונים שאף הם אינם נלהבים למלא את הבטחתו של הנשיא פראבוו לתרום 20 אלף חיילים לפיקוח על הפסקת האש ברצועה. הטורקים רוצים לבוא, כמוהם גם הפקיסטנים, אבל רק ממשלה עיוורת צבעים בירושלים תסכים לזה. בשורה התחתונה: מתווה טראמפ לעזה שייך כרגע למרחבי דיסנילנד ואין לו אחיזה במציאות. חמאס ממאן להתפרק מנשקו, אבו מאזן רוצה לקבל אחריות על הרצועה ואינו מסוגל לעשות שם דבר, האמריקנים רוצים להשגיח מרחוק, שעל כן אין בשלב זה יכולת לתרגם את הסיסמה של "היום שאחרי" למהלך רציני.

בגזרת לבנון: הרמטכ"ל החדש של צבא לבנון הגנרל רודולף הייכל, שאגב מונה רק מפני שקיבל חותמת כשרות מחיזבאללה, כבר מציע - אם גם לא בפומבי - שחייליו יפסיקו לפעול נגד תשתיות חיזבאללה מדרום לליטני. הם אמורים לסיים את המשימה הזו בתוך חודשיים. זהו רק עוד איתות לחוסר הרצון של צבא לבנון, הנהנה מסיוע אמריקני נדיב, להגיע חלילה לעימות מזוין עם היחידות שחיזבאללה מנסה לשקם באזור. קל וחומר שאין גנרל הייכל מפעיל את המשאב כהלכה מצפון לנהר או במעלה בקעת הלבנון שם תמיד הוחזק עיקר הכוח הרקטי של חיזבאללה. נשיא לבנון גנרל ג'וזף עון וראש הממשלה נוואף סלאם אומנם מבטיחים לאמריקנים שיפעלו לפרק את נשקו של חיזבאללה, אבל אפילו השליח האמריקני המיוחד לעניין זה תום ברק כבר מבטא בפומבי אכזבה מן הממשל הכושל שקם בביירות, בעידודה של ארה"ב. לאמור: הצפי לפירוק מדורג של חיזבאללה לכל הפחות מנשקו הכבד איננו מתממש וקשה לראות כיצד יתממש בהמשך. שעל כן ההתכתשות בין המל"טים של חיל האוויר לבין הפעילים הצבאיים של חיזבאללה תימשך. הסכם ביטחוני בין שתי המדינות שעד לפני זמן קצר נראה אפשרי הולך ומתרחק.

ובגזרת סוריה: ככל שחולף הזמן מתקררת המוכנות של הנשיא א-שרע לסגור הסכם ביטחוני עם ישראל שיוביל למצב של אי לוחמה. הוא החל באחרונה להערים קשיים באשר לנוכחות צה"ל מעבר לקווי הסכם הפרדת הכוחות ב-1984 וכמובן בפסגת החרמון, באשר לקשר של ישראל להר הדרוזים ונוטה לפנק את עצמו בתירוץ שעתיד הגולן צריך להיות על שולחן המשא ומתן. עוד הוא טוען עכשיו שאינו יכול להסכים לפירוז דרום סוריה, מדמשק ומטה, כפי שתובעת ישראל. שעל כן, הדיבורים על הצטרפות סוריה להסכמי אברהם הם משוללים צידוק ורק לחץ אמריקני יוצא דופן יביא להסכמה על הסדרי ביטחון כלשהם. 

בלא להידרש לפרטים, נציין שגם הלחץ שמפעילים האמריקנים בעיראק לפירוק המיליציות הפרו-איראניות מנשקן מניב עד כה רק ריסון בהתנהלותן, מאמץ שלהם להתחמק מהתגרות בישראל אבל לא מעבר לזה. כך גם לגבי תימן: החות'ים הודיעו על הפסקת ההתקפות בטילים ונגד ספינות. האבדות שהם ספגו גדולות פי כמה ממה שהיה ידוע עד כה, אבל הם מקפידים להבהיר שהאיום מצידם לא הוסר. 

לסיום, הערה קצרה: המאמץ של חמאס ואיראן מתמקד כעת כולו בהצתת הגדה המערבית. מבחינתם זהו פתח המילוט. חלילה לנו מלהרשות לפורעי הגבעות לדחוף אוכלוסייה שברובה מעדיפה להתרחק מאינתיפאדה חדשה לתוך מעגל האש.