הטבח האנטישמי בסידני לא נפל מהשמיים. הכתובת הייתה על הקיר

הטבח האנטישמי שבוצע השבוע בסידני כלפי יהודים חפים מפשע, שבאו להדליק נרות חנוכה בפארק בבונדיי ביץ’, הוא תמרור אזהרה חמור. לא רק לאוסטרליה - אלא לעולם כולו. מי שמבקש לראות באירוע הזה מקרה נקודתי, חריג או “בלתי צפוי”, מתכחש למציאות. הכתובת הייתה על הקיר כבר שנים.

כבר למעלה מעשור אני חוקרת, יחד עם פרופ’ אמריטה סוזן רוטלנד מאוניברסיטת סידני, את החינוך הדתי בבתי הספר הממשלתיים באוסטרליה. במחקר מקיף שערכנו, ואשר הוגש בשנה שעברה כנייר עמדה רשמי לראש ממשלת מדינת ניו-סאות’ ויילס והוצג בפרלמנט, נחשפה תמונה מדאיגה: גילויי אנטישמיות קשים, שיטתיים ויומיומיים כלפי תלמידים יהודים במערכת החינוך הממשלתית.

הכתובת הייתה על הלוח: כך הפכו בתי הספר באוסטרליה לחממות שנאה

הממצאים הללו אינם חדשים. כבר בשנת 2014 פרסמנו מאמר אקדמי בכתב העת הבין-לאומי Patterns and Prejudice, שניתח אנטישמיות בחצר בית הספר. בשנת 2015 פרסמנו מאמר מקיף נוסף ב-British Journal of Religious Education, שבו הראינו כי מדובר באנטישמיות קלאסית - לא “ביקורת על ישראל”, לא “אנטישמיות חדשה”, אלא שנאה ישנה, גסה ואלימה.

העדויות היו חד-משמעיות: זריקת מטבעות לעבר ילדים יהודים תוך קריאות "היהודי קמצן"; סימון תנועות מספריים ולחישות "בוא נעשה לך עוד ברית מילה"; אמירות כמו "אתם היהודים רוצים לשלוט בעולם", "יהודי מלוכלך", והשפלות חוזרות ונשנות - יום אחר יום. זה לא ויכוח אידיאולוגי. זו אלימות.

למרבה הצער, תגובת הקהילה היהודית בסידני הייתה במשך שנים הכחשה. הורים רבים סיפרו לנו שהם מנחים את ילדיהם "להתעלם" ו"לא לעשות מזה סיפור". אחרים הסבירו שאין להם ברירה: שכר הלימוד בבתי הספר היהודיים גבוה מאוד, ולכן ילדיהם לומדים בבתי ספר ממשלתיים - מצוינים אקדמית, אך מסוכנים רגשית עבור ילדים יהודים.

למה התעלמו מתמרורי האזהרה באוסטרליה?

הביקורת החריפה ביותר הגיעה דווקא מישראלים החיים באוסטרליה, שטענו שאני "מפרשת את הנתונים באופן מחמיר מדי", בשל עיסוקי רב-השנים בחקר הוראת השואה. תשובתי הייתה פשוטה: אנטישמיות לא מתחילה בפיגועים. היא מתחילה בפגיעה בילדים, בכיתה, בחצר בית הספר. משם היא זולגת החוצה. ואכן, מה שזוהה בבתי הספר - פרץ אל המרחב הציבורי. אירועי השנאה בסידני לא החלו אתמול. הם הוחמרו מאז אוקטובר 2023, אך שורשיהם עמוקים בהרבה.

בהמשך המחקר, לבקשת ארגון רב-דתי בשם Better Balanced Futures, הרחבנו את הבדיקה לשש דתות המעניקות חינוך דתי מיוחד (SRE) בבתי הספר הממשלתיים. מצאנו בריונות דתית גם כלפי תלמידים מוסלמים (נערות שהתבקשו להסיר חיג'אב), נוצרים (לעג לאמונה בישו ולתפילה בכנסייה) והינדים (השפלות סביב הבינדי). לא נמצאו גילויי אלימות דומים כלפי תלמידים בודהיסטים ובהאים, הנתפסים כבעלי השקפות עולם אוניברסליות יותר.

אך גילויי השנאה הקשים ביותר נמצאו כלפי התלמידים היהודים. בתי הספר יכולים להיות חממות של שנאה - או של סובלנות. הבחירה היא של החברה. האם החברה בוחרת להתעלם משיח שנאה גלוי או שהיא נאבקת בו בכל דרך אפשרית? הבריונות הדתית שמסתובבת בחצרות בתי הספר הממשלתיים עשויה לצאת החוצה ולהרעיל את אוסטרליה ואי אפשר להתעלם ממנה.

הטבח בבונדיי ביץ’ אינו אירוע חריג. הוא סימפטום. אם נמשיך להתעלם מהאזהרות – הוא גם לא יהיה האחרון. הקהילה היהודית, יחד עם המדינה, חייבת לפעול עכשיו: בחקיקה, באכיפה, ובשינוי עמוק של מערכת החינוך בבתי הספר הממשלתיים. יהודי אוסטרליה הם אזרחים נאמנים למדינה והממשלה מעוניינת ברווחה הפיזית והנפשית להם. המאבק באנטישמיות אינו עניין יהודי בלבד. הוא מאבק אזרחי לצדק ולמיגור השנאה והבריונות. זהו מבחן מוסרי לחברה כולה.

>> פרופ' זהבית גרוס היא מרצה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, ראש קתדרת אונסקו/בורג לחינוך לערכים, סובלנות ושלום וראש מרכז סל ון גלדר לחקר ספרות השואה והוראתה