יש לכם בעיה, חיזבאללה

חיזבאללה שרוי כרגע במצוקה לא פשוטה סביב השאלה אם וכיצד להגיב על חיסול הרמטכ"ל שלהם, בין האישים הבכירים ביותר בארגון. יש ויכוח פומבי באשר לשאלה מי בכלל צריך להגיב: חלקם ממהרים להצהיר שזו אחריותה של ממשלת ביירות, לטפל בתקיפה ברובע הדרומי של העיר. ואולם, ראש מנגנון הביטחון של חיזבאללה - אדם נבזי במיוחד בשם וופיק ספא - מדגיש שזו החלטה שיצטרכו לקבל בעצמם בלא לשעות למה שעשוי לומר הנשיא ג'וזף עאון.

במשך השנה האחרונה נמנע חיזבאללה בקפידה מכל תגובה על התקיפות המדויקות - לפעמים מעוררות השתאות - של חיל האוויר ברחבי לבנון. הם איבדו יותר מ-350 מאנשיהם, לרבות לא מעט בכירים, בלא לבצע שום ירי. עכשיו הם ניצבים בפני אתגר אחר: היית'ם טבטאי, האיש שנקרא למלא את תפקיד המפקד הצבאי של כוחות חיזבאללה, חוסל ויחד עימו נפגעה לא רק המערכת שהאיראנים בנו בעזרתו לשיקום הארגון, אלא גם היכולת של חיזבאללה להפעיל מבצעים גדולים מעבר לים. צריך לזכור: טבטבאי, המכונה "טבטב", מוכר אצלנו כ"אבו עלי", היה האיש מספר אחת בבניית הרשתות של חיזבאללה ברחבי העולם. שם, ולאו דווקא בצפון, עשוי חיזבאללה להגיב לפרשנות הישראלית של "הפסקת האש". לא רק שטבטב בנה את הכוח של החות'ים בתימן מאז 2015 וטיפח את המיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק, אלא שהוא היה האדריכל של רשתות הטרור שהם בנו בעיקר בדרום אמריקה.

חיזבאללה יודעים היטב שמעטפת התמיכה של השיעים בהם הולכת ונעשית פריכה. בשורה של אירועים מדרום לליטני, בשבועות האחרונים, יכולנו לראות שאזהרה של דובר צה"ל לכפר כזה או אחר כי חיזבאללה בונה תשתית בין הבתים, מריצה את התושבים להתחנן בפני צבא לבנון להגיע למקום כדי לטפל בתשתיות הטרור האלה לפני שיופיע חיל האוויר. המקרה הבולט ביותר היה בכפר בית ליף, ששימש שנים מעוז של חיזבאללה. באקלים כזה, קשה מאוד לארגון ליזום פעולת נקמה שתוביל לתגובות של צה"ל בלא לקומם נגדו את האוכלוסייה שאמורה לתמוך בו.

אילו היה צבא לבנון מכונה מסודרת ולא מקבץ אקראי של יחידות, היה ביכולתו לנצל את מצב הרוח הזה כדי לבצע את המשימה שאליה הוא מחויב: פירוק הנשק של חיזבאללה מדרום לנהר הליטני כמהלך פתיחה. אבל 40% מחיילי צבא לבנון הם שיעים שאין בוטחים במוכנותם לפעול נגד חיזבאללה, ורבים מהאחרים פשוט פוחדים מעימות עם חיזבאללה. הדוגמה הבולטת: הרמטכ"ל גנרל רודולף הייכל, שמונה אחרי שקודמו גנרל ג'וזף עאון נבחר לנשיא, מחפש כל דרך אפשרית להימנע מחיכוך כלשהו עם החיזבאללה. אנשיו מדליפים לעיתונות בביירות נתונים מפוצצים על כמות הנשק שתפסו מידי חיזבאללה, על השמדת מקומות המסתור והמנהרות, אבל אין איש בלבנון - שלא לומר אצלנו - שקונה את הסיפורים האלה.

שעל כן: כמו הדיבורים הריקים, התפלים, שאנחנו שומעים כבר חודשים רבים על "יום שאחרי" ברצועת עזה, כך הדיבורים הריקים מתוכן שמסופרים עכשיו על "היום שאחרי" בחזית הצפונית. לא פה ולא שם התקרבנו ל"יום שאחרי". בשתי הגזרות סוכם על הפסקת אש, אבל היא בדותה כי איננה - ולא תהיה - הפסקת אש של ממש.

יצמחו פלפלים צהובים על כף ידי - כפי שאימי האהובה הייתה נוהגת לומר - אם יקום "כוח ייצוב בין-לאומי" שייקח אחריות לטפל בחמאס ברצועת עזה. הדיסנילנד של הנשיא טראמפ - זכויות יוצרים לטוני בלייר - לא יתממש. כך לצערי גם בלבנון: עם כל הסיוע האמריקני, צבא לבנון לא יפעל לפירוז מרחב הדרום וכל עוד איראן מוכנה להעביר כספים - אם גם במשורה - לא ישתנה הכיוון של חיזבאללה. לבסוף, נעיר שגם בבחירות הצפויות בלבנון בשנה הבאה ספק אם היחלשות של חיזבאללה והשותפים המעטים שנותרו לו תהיה בעלת משמעות דרמטית.