לחץ על השופטים? הסכנה בהתבטאות הפומבית בתיק נתניהו

דבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שהציע לראש הממשלה נתניהו לשקול הסדר טיעון "לאחר חקירתו הנגדית... כמובן לאחר שיודה בעבירות" - מעוררים שאלה עקרונית עמוקה: מהם גבולות הלגיטימיות של התערבות חיצונית בהליך פלילי תלוי ועומד.

גם אם ההצעה נובעת מכוונה טובה – וזו מבחינתי נקודת המוצא לדבריי – מדובר במקרה דנן ביוזמה החורגת מהמתחם הראוי של שיח ציבורי, כאשר מדובר בתיק חי ופתוח שבו נשמעים עדים יום-יום בפני בית המשפט.

אהרן ברק הוא, בעיני ובעיני רבים נוספים, גדול המשפטנים שקמו בישראל - ואחד מגדולי המשפטנים בדורנו בכלל. תרומתו לעיצוב המשפט הישראלי, לחשיבה החוקתית ולביצור שלטון החוק היא אדירה וייחודית. דווקא משום כך, ובשל מעמדו הבלתי ניתן לערעור, מן הראוי להחיל עליו רף זהירות גבוה במיוחד בכל הנוגע להתבטאויות על הליכים פליליים שטרם הוכרעו.

ייתכן כי הנשיא ברק נענה לפנייה ישירה מצד גורם כלשהו שביקש את תיווכו קודם להתבטאותו. אם כך היה, ניתן להבין את שיקוליו. ואולם, גם במקרה כזה יש להימנע מהחצנת יוזמה מעין זו, בייחוד כשהיא נוגעת לנושא רגיש ומפלג כל כך בזירה הציבורית.

גילוי נאות

אני כותב מתוך הערכה עמוקה ואישית לדמותו של אהרן ברק. הכרתי אותו עוד מראשית דרכי - כמרצה דגול למשפטים באוניברסיטה העברית בה למדתי, כשופט בבית המשפט העליון ובהמשך כנשיאו. זכיתי להכירו מקרוב, ואף את חלק מבני משפחתו, וגיליתי אדם רגיש, צנוע, נגיש וקשוב.

הזכות לשוחח עמו ולשמוע את עצותיו הייתה מהחוויות המכוננות בחיי המקצועיים. יחס ההערכה והחיבה שלי כלפיו הוא עמוק ובלתי משתנה.

דווקא משום כך, תחושתי הנוקבת נובעת לא מביקורת אישית, אלא מדאגה עקרונית לשמירת גבולות השיח המשפטי והציבורי במערכת שהנשיא ברק עצמו תרם לעיצובה באופן שאין שני לו.

על הסדרי טיעון בכלל – כלים חיוניים אך מסוכנים

הסדרי טיעון הם חלק בלתי נפרד מהשיטה הפלילית המודרנית, בבחינת "הכרח בל-יגונה". הם נולדו מתוך צורך ביעילות, בחיסכון בזמן שיפוטי ובקבלת אחריות מצידו של נאשם. אולם, לצד יתרונותיהם קיימת סכנה מתמדת - הפיכת הכלי למנגנון נוחות, ולעיתים אף לוויתור על בירור האמת המלאה.

לפיכך, הסדרי טיעון ראויים רק כאשר הם נעשים מתוך ראייה מקצועית צלולה, בידי מי שמכירים את התיק לעומקו, שוקלים את מהימנות העדים, את משקל הראיות ואת סיכויי ההרשעה - ולא בידי בעלי מעמד ציבורי או משפטי חיצוני, רם ככל שיהיה.

רק בעלי הדין ובית המשפט מכירים את התמונה המלאה

אם בכלל יש מקום לשקול הסדר טיעון בתיק נתניהו - או בכל תיק פלילי אחר - הדבר צריך להישאר אך ורק בידי הצדדים עצמם: הפרקליטים, הסנגורים והשופטים המנהלים את ההליך. רק הם נחשפו לכלל הראיות, רק הם שומעים את העדים, בוחנים את הסתירות, את האמינות ואת ההקשרים המשפטיים המורכבים. רק הם יודעים להעריך את המשקל המצטבר של חומר הראיות ואת הסיכונים ההדדיים.

לאיש אחר - יהיה מעמדו הציבורי או המשפטי אשר יהיה - אין את הנתונים, ואין את הידע המלא להציע הסדר מן החוץ. כוונה טובה אינה תחליף לידיעה מקצועית מבוססת.

שמירה על גבולות הפרדת הרשויות ואמון הציבור

יש להיזהר מאוד מהתערבות פומבית בהליך פלילי שטרם הוכרע. כל אמירה של דמות בכירה מחוץ לבית המשפט, במיוחד כאשר היא נוגעת לשאלת גורלו של נאשם ספציפי, מערערת את תחושת העצמאות של מערכת האכיפה והשיפוט ומחלישה את אמון הציבור בתהליך.

אמון הציבור נבנה מן ההכרה שההליך מנוהל ללא לחצים חיצוניים, ללא שיקולים של "פיוס" או "איחוי קרעים", אלא על בסיס ראיות, דין ושיקול דעת מקצועי בלבד. אין תחליף לשיפוט הענייני של הערכאה היושבת על המדוכה.

מתי נכון להמליץ בפומבי על הסדר טיעון

1. כאשר מדובר בדיון עקרוני ציבורי-משפטי ולא בהתערבות בהליך קונקרטי: אם שופט לשעבר מדבר באופן כללי על עקרונות הסדרי טיעון, יתרונותיהם וחסרונותיהם, ומציג את דעתו העקרונית כי גם בתיקים של אישי ציבור עשוי להיות מקום להסדר – אין בכך פגם כשלעצמו. זה משרת את הציבור בהבנת מנגנון משפטי חשוב, במיוחד אם הדברים נאמרים בניסוח מאוזן ומכבד את עצמאות בית המשפט והתביעה.

2. כאשר ההליך המשפטי מעלה שאלות ערכיות כלליות: אם סוגיית ההסדר עלתה ביוזמת הצדדים או בתקשורת, ושופט בדימוס מבקש לתרום פרספקטיבה מערכתית - לדוגמה, על חשיבות סיום הליכים ארוכים, מורכבים ומסובכים, על מידת ההרתעה ועל אינטרס הציבור - זו תרומה מותרת ואף מועילה לדיון הציבורי.

3. כאשר השופט בדימוס מבהיר שהוא מדבר כדעת מומחה בלבד: אם הוא מדגיש כי אין לו מידע חסוי או מעמד רשמי, וכי דבריו אינם המלצה אופרטיבית לצדדים בתיק אלא דעה עקרונית, ניתן לראות בכך ביטוי לחופש הביטוי של איש ציבור ותיק, לא כהתערבות פסולה.

מתי ראוי להימנע – ומהם הנזקים האפשריים

1. כאשר מתנהל הליך תלוי ועומד (sub-judice): הצעת הסדר קונקרטית על ידי שופט בדימוס בזמן שהתיק מתברר בבית משפט עלולה להיתפס כהשפעה על שיקול דעת השופטים, על הפרקליטות או על דעת הקהל – ובכך לפגוע בעיקרון היסוד של עצמאות ההליך השיפוטי.

2. כאשר הממליץ נתפס כבעל סמכות מוסרית יוצאת דופן: אהרן ברק, כדמות משפטית עליונה, נתפס כמעט כסמל של מערכת המשפט. לכן, כל אמירה שלו עשויה להתפרש כהכוונה, לחץ או "איתות" למערכת. גם אם כוונתו טובה - עצם ההתבטאות עלולה לערער את אמון הציבור באובייקטיביות ההליך.

3. כאשר יש חשש לערעור אמון הציבור בשוויון בפני החוק: הצעה פומבית להסדר בתיק של ראש ממשלה מכהן (או לשעבר) עלולה להיתפס כניסיון לגלות סלחנות מיוחדת כלפי בעלי כוח. הדבר עלול לשדר מסר של "יש דין לאדם הרגיל ודין אחר לבעלי שררה" - מסר מסוכן מבחינת הלגיטימיות של שלטון החוק.

4. כאשר ההתבטאות נוגעת למידע או לשיקולים שאינם פומביים: אם מתעורר הרושם שהממליץ הבכיר מבסס את דבריו על היכרות פנימית עם המערכת או על שיקולים שאינם ידועים לציבור, אמון הציבור ביושרה של המערכת עלול להיפגע קשות.

סיכום

מותר לשופט בדימוס להביע דעה עקרונית, זהירה ומנומקת על מוסד הסדר הטיעון, אך ראוי שיימנע מהתייחסות אישית לתיק תלוי ועומד, או מהצעה מעשית בעניינו של נאשם מסוים - ובמיוחד כאשר מדובר בראש ממשלה.

הנזק האפשרי אינו סמלי בלבד: הוא נוגע בעצם האמון הציבורי, בתחושת השוויון בפני החוק ובתדמית הניטרלית של מערכת המשפט. זה אף עלול להיתפס כהשפעה עקיפה על שיקול דעתם של השופטים.

הסדר טיעון הוא כלי לגיטימי כאשר הוא נבחן במקום הנכון - באולם הדיונים, בין הצדדים ובאישור השופטים. כל ניסיון חיצוני להציע או לעודד מהלך כזה בתיק תלוי ועומד, בעיצומה של שמיעת הראיות, עלול לפגוע בעיקרון שלטון החוק.

גם אם קיימת הצדקה עקרונית לשקול הסדר בתיק ראש הממשלה, יש להותיר את ההכרעה בידי מי שמכירים את התיק על בוריו - הפרקליטות, צוות ההגנה והשופטים. רק הם רשאים להעריך את המכלול ולשקול את סיכוניו ותוצאותיו. לכל היתר - לרבות גדולי המשפטנים - אין הכלים ואין הידע המלא, ומכאן גם החובה להיזהר.

ההערכה האישית שלי כלפי אהרן ברק אינה מתערערת כהוא זה. היא חקוקה בי מאז נעוריי המקצועיים ותישאר שם תמיד. דווקא משום שהאיש שעמד במרכז המהפכה המשפטית הגדולה בתולדות ישראל - מי שחרט על דגלו את עקרון שלטון החוק והעצמאות השיפוטית - ראוי לו להוות דוגמה גם בריסון ובהימנעות מהתערבות בתיקים תלויים ועומדים.

כך נשמר לא רק כבודו של בית המשפט, אלא גם אמון הציבור במערכת כולה - אותו אמון שברק עצמו היה בין הבונים הגדולים שלו.

>>> צבי סגל הוא שופט וסגן נשיא (בדימוס) בבית משפט מחוזי ירושלים, שימש כאב"ד הרכב פשעים חמורים וערעורים פליליים במשך כ-15 שנים