האיום הבא כבר כאן: מאגרי הנשק בתוך ישראל יתפוצצו לנו בפנים

על רקע העיסוק התקשורתי הנרחב בעסקה עם חמאס ודווקא בגללה, אני בוחר לעסוק באיום הבא. ערב החג האחרון, בשישה באוקטובר, כתבתי את הדברים הבאים:

"בין השישה באוקטובר לשבעה באוקטובר, בין יום הכיפורים לשמחת תורה, בין קונספציה לקונספציה. שנזכה לסיים את המלחמה הנוכחית בניצחון מוחלט ונשכיל ללמוד ולהפיק לקחים שיעזרו למנוע את הקונספציה הבאה"

לאחרונה התבשרנו על ידי דוברי צה"ל ושב"כ על תפיסת כמות גדולה של אמצעי לחימה, בהם אמצעי לחימה שכונו "שוברי שוויון" ובהם מטענים מתקדמים, נשק נגד טנקים ורחפני נפץ. בשבוע שעבר התפתח שיח סביב הברחות אמצעי לחימה מסיני לישראל באמצעות רחפנים ונחשפנו לעשרות רחפנים כבדים החוצים את הגבול מדי יום. ברור לנו שפרסום על תפישות וגילויים, הוא בבחינת קצה הקרחון ממה שעבר ועובר.

אמצעי לחימה אלו מגיעים חלקם ישירות לגורמי הטרור ביהודה ושומרון וחלקם מגיע לידי כנופיות פשע, ברובן מבוססות על המגזר הערבי/בדואי בדרום. דרכן מגיע חלק מאמצעי הלחימה למשפחות הפשע ומפרנס את האלימות הפושה במגזר הערבי, ובכלל וחלקו מגיע לארגוני הטרור גם כן.

בשורה התחתונה, מדובר בחימוש בהיקף ובסדר גודל נרחב ביותר. לא דבר של מה בכך ולא מדובר בכמה אקדחים ורובים, וזאת עוד לפני שהוספנו את תופעת גניבת אמצעי הלחימה מצה"ל שגם היא נמצאת במגמת עלייה. נבנה כאן ארסנל נשק, חלק גדול ממנו ביהודה ושומרון, אבל בכמות לא מבוטלת שהולכת וגדלה גם בקרב ערביי ישראל. על משקל האמירה הספרותית על "האקדח שנראה במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה", ניתן להניח בוודאות גבוהה שאמצעי הלחימה הללו ישמשו כנגדנו מעבר למה שכבר קורה כיום.

אם העסקה עם חמאס תתקדם, המוטיבציה לייצר טרור בהיקפים גדולים ואולי אפילו לנסות ולייצר עוד אירוע חטיפה של חיילים או אזרחים, רק תלך ותגבר. לכן, במקביל לקידום העסקה עם חמאס, חייבים לעשות שני דברים ברמה הלאומית:

האחד, ריכוז מאמץ ביהודה ושומרון שתהפוך לזירה חשובה יותר ככל שההסכם עם חמאס בעזה יתקדם אם וכאשר. מבצעים ממוקדים כדוגמת מה שהתבצע לאחרונה במחנות הפליטים בטול כרם ובג'נין, גם בתאי שטח נוספים, במיקוד לאמצעי הלחימה המצויים בשטח. זאת באמצעות חיזוק הגזרה בכוחות סדירים ואמצעים.

השני, ריכוז מאמץ לאומי בסוגיית הברחות אמצעי הלחימה. כמו שמדינת ישראל ידעה לעשות בסוגיות דומות בעבר, כגון איום הרקטות והטילים. מדובר בשילוב של אמצעים טכנולוגיים לבלימה הרמטית של חדירות הרחפנים בגבולות, פעולה נחושה של צה"ל בגבול ירדן ומצרים, כולל הרחבת והגמשת הוראות הפתיחה באש. גיוס שירות הביטחון הכללי עם הראש החדש למאבק בהברחות אמצעי הלחימה ובעיקר במאבק בכנופיות בתוך מדינת ישראל שעוסקות בכך. חשוב ביותר, שינוי מדיניות במערכת הפרקליטות ובמערכת המשפט, כך שמי שנעצר בביצוע עבירות מסוג זה, לא משוחרר במעגל קצר, מוחלים בחקיקה עונשי מינימום וחליטה של רכוש המשמש למעשים, כמו כלי רכב, בתים ועוד.

בכדי שנוכל לייצר שינוי בסוגיה מורכבת ומסוכנת זו, נדרש ריכוז מאמץ לאומי. ואסיים ברישא של דבריי - שנשכיל ללמוד ולהפיק לקחים שיעזרו למנוע את הקונספציה הבאה.

>>> ארז וינר הוא תת-אלוף במיל', עד לאחרונה עמד בראש צוות התכנון המבצעי של פיקוד הדרום, ממנסחי התוכנית לכיבוש העיר עזה, עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה (ICGS)