פוליטיקת החרמות מרסקת את המדינה

נשיא המדינה קיבל לאחרונה בקשה לחנינה מראש הממשלה בנימין נתניהו/ הבקשה עוד לא נחתה בשולחן נשיא המדינה, וכבר יש קריאות להחרים אותו. הנשיא הודיע כי ביתו פתוח לשמוע כל דעה על הבקשה. זה הטריגר לקמפיין חרם שמשתולל כעת נגד נשיא המדינה. ארגוני מחאה ופעילים שהוזמנו להגיע אל הנשיא בחפץ לב כדי להשמיע את עמדתם השתמשו בהזמנה הזו כדי לתקוף את הנשיא, לבטל פגישות מתוכננות ולנהל מסע ארסי נגדו בתקשורת. האירועים האלו הם סימפטום לתופעה גדולה בהרבה: פוליטיקת החרמות. העמדה לפיה אם לא מקבלים מה שרוצים - מפרקים את המדינה.

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את הפרקטיקה הזו. עד היום מינויו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לא מוכר על ידי הקואליציה - והוא זוכה לבוז וחרם מהדהד. בכל נאום מתעקשים חברי הקואליציה לקרוא לו ממלא מקום נשיא העליון - ולמנוע שיתופי פעולה עימו. שר המשפטים מחרים את נשיא העליון, החרדים מחרימים את הצבא, והמחאה מחרימה את הנשיא. אומנם אחריות הממשלה גדולה מזו של האופוזיציה - ועדיין זו אותה פרקרטיקה.

את התופעה הזאת ניתן להגדיר כך: אנו רואים את היווצרות ה"יעקובינים" של המאה ה-21. היעקובינים במהפכה הצרפתית האמינו בחופש כל כך עמוק, עד שהיו מוכנים להוציא להורג כל מי שלא מספיק חופשי בעיניהם. "החופש או המוות" - זו לא הייתה סיסמה ריקה. יש דמיון מדאיג בין הרטוריקה הזו לבין מה שאנחנו רואים היום, משני הצדדים של המתרס.

בממשלה יש מי שעוסק בציד מכשפות משלו. תקשורת שמבקרת? אויבת עם. ארגוני חברה אזרחית? תת-קבלנים של אויב. בתי משפט שפוסקים נגדנו? חלק מהמזימה. כל מי שמעיר או מבקר הופך לאויב שצריך לנטרל. גם חלקים במחאה פוסלים כל מי שלא מתיישר עם הגרסה הספציפית שלהם לדמוקרטיה. מי שלא חושב בדיוק כמוהם - לא דמוקרט. מי שמדבר על אחדות במקום על מאבק - בוגד.

שני הצדדים קוראים לעצמם "שומרי הדמוקרטיה", אבל מתנהגים כמו שומרי סף של אמת יחידה. הם מדברים על פלורליזם, אבל בפועל דורשים אחידות מחשבתית. כן, צריכים גבולות. לא הכול לגיטימי בדמוקרטיה. אבל הגבולות הללו חייבים להיות רחבים מאוד. כי כשמצמצמים אותם, כשסותמים לאנשים את הפה, כשמוציאים אותם מהמעגל הלגיטימי - הם לא נעלמים. הם נהיים יותר קיצוניים, יותר כועסים, יותר מסוכנים. הפסילה לא מחזקת דמוקרטיה - היא מפרקת אותה.

פוליטיקת החרמות שמפרקת אותנו מבפנים, גורמת להקצנה של שני הצדדים ולהתבצרות של כל צד במקומו הוא. מטרת הדמוקרטיה לאפשר לנו לקיים שיח ויכוח ולתקן יחד. דמוקרטיה אמיתית היא לא מחלקת תעודות כשרות. היא לא אומרת למי מגיע להיות חלק מהמשחק. כשמתחילים להאמין - מימין או משמאל - שרק דרך אחת היא הנכונה, וכל השאר צריך להידחות, זה כבר לא דמוקרטיה. זה "יעקוביניזם".

הגיע הזמן ליצור מחנה חדש בישראל, מחנה המתקנים. אלו אנשים שחיים עם אי-הסכמות ובמקביל חותרים לעשות שינויים גדולים בהסכמות רחבות. כי אם נמשיך לקדם החרמה של כל סמל ומוסד במדינה, לא יישאר לנו כלום.

>>> ד"ר יואב הלר הוא יו"ר תנועת הרבעון הרביעי