אחרי החיסול, חמאס נותר ללא בעל בית אמיתי ברצועת עזה

עם חיסולו של ראאד סעד, לא נותרה לחמאס דמות מנהיגה ברצועת עזה. זו יכולה להיות נקודת מפנה שבה כוחה של ההנהגה היושבת בקטאר ובטורקיה תכפוף למרותה לחלוטין את הזרוע הצבאית. סעד היה אחרון המפקדים מדור המייסדים של "עז א-דין אל קסאם" שהיה בעל הבנה מדינית וראיה אסטרטגית. מי שהחליף אותו בתפקיד, מפקד חטיבת עזה עיז א-דין אל חדאד, הוא מפקד שטח מנוסה אך ללא רקע פוליטי ומעולם לא היה מקורב כמו סעד לאיש כמו יחיא סינוואר או למוחמד דף.

ההודעות של דוברות צה"ל ושב"כ - כמו של לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון (אם יש כאלה) - המתארות את סעד כ"ראש מערך הייצור" של חמאס, הן אולי ניסיון לגמד את עוצמת החיסול, כאשר להלכה הפסקת האש בתוקף.

בזרוע הצבאית לומדים בהדרגה ובמהירות כי מי שיוצא מהמנהרות - ולא מעט נשארו - חשוף לתקיפה. בעצם, הרמטכ"ל אייל זמיר מנהל מדיניות שמאותתת לחמאס להישאר מתחת לקרקע, שאם לא כן ייפגעו. זו הדרך הנכונה! יש לקוות שישראל תצליח לשכנע לא רק את האמריקנים, אלא גם את מדינות ערב, ביתרונות של הגישה הזו בעודם מנסים לגבש את ההסדרים של שלב ב' ברצועה, לרבות הכנסת כוח בין-לאומי שטבעו עדיין לא ברור.

למי שנותר במנהרות אין את הסמכות להורות להניח את הנשק

כדאי לשים לב - והתקשורת בישראל לצערי איננה עושה זאת כהלכה - לריבוי העמדות של מנהיגי חמאס באשר לנושא המרכזי: פירוזה של רצועת עזה ופירוק חמאס מנשקו. אף על פי שהארגון קיבל מן השפה ולחוץ את תוכנית 20 הנקודות של טראמפ, עוד לפני שאומצה על ידי מועצת הביטחון, לא הצליחו מנהיגי חמאס לגבש עמדה מוסכמת באשר לשאלת החימוש. העמדות הפומביות שהציגו עד כה נעות באופן תזזיתי בין סירוב מוחלט לוויתור על "נשק ההתנגדות", נכונות "לאחסן" תחת פיקוח כזה או אחר את הציוד הכבד, הכרזת "הודנה" ממושכת שבמהלכה לא יוצג נשק בפומבי ועוד ועוד. בקצרה, חמאס עצמו עדיין לא הצליח לבוא לידי סיכום בין מנהיגיו היריבים לבין עצמם איזו עמדה ינקטו ברגע האמת.

בהקשר הזה, ראאד סעד היה איש מפתח, כי בסופו של דבר המפקדה בתוך הרצועה צריכה לא רק להסכים לסיכום כזה או אחר - אלא גם לבצע אותו. עכשיו אין מי שיכול לתת הוראה לחבריו בזרוע הצבאית ללכת למהלך כזה או אחר. חדאד יוכל כנראה לתת הנחיות בעיר עזה וסביבתה, אבל יש להטיל ספק אם במחוזות הדרומיים של הרצועה רואים בו סמכות עליונה.

כדי להגיע לתוצאה מספיק נוחה, חייבת ישראל לקיים לחץ צבאי רצוף על חמאס. אין צורך בתמרון קרקעי גדול ובגיוס מילואים, אבל חובה להחדיר בהם את התחושה שמרגע שהם מבצבצים מהמנהרה - דם בראשם. ממש כמו בלבנון! כדי שהשיטה תעבוד, חובה להסביר זאת כהלכה גם לאמריקנים, גם לאירופים וגם למדינות ערב. דומני, שהמועמד לניהול "מועצת השלום" שאמורה לקום ברצועה, ניקולאי מלדנוב, יודע את הדברים היטב.