הפעם זה על הראש שלכם, והפעם המשחק חייב להיות קבוצתי

ביום שני חזרה הכנסת לעבודה. זה לא סתם עוד מושב, אלא עוד הוכחה כמה השלטון הנוכחי הפך לסמל הכישלון, הפירוק והשחיקה של המוסדות שעליהם נבנתה מדינת ישראל. הכנסת הזאת היא הגרועה והכושלת בתולדות המדינה. היא לא מחוקקת בשם העם, אלא מתפקדת כמגן פוליטי של אדם אחד - בנימין נתניהו.

אבל לא רק הממשלה חוזרת לעבודה. גם אתם, ראשי האופוזיציה, חוזרים. והפעם האחריות עליכם מלא-מלא. ישראל הגיעה לשפל של פילוג, שנאה ואיבוד כיוון, ומי שחושב ש“הימים הקשים כבר מאחורינו” לא מבין שאנחנו עדיין לא בשיאם. מדינה של שני עמים, שתי שפות ושני עולמות מוסריים מתנגשים. ודווקא עכשיו, כשכל מוסד נשחק וכל אמון ציבורי נעלם, אין לכם את הזכות לחזור לשגרה פוליטית רגילה.

אני לא מהטיפוסים של "רק לא נתניהו". אני שייך לדור שעדיין מאמין בשיח ערכי, ברעיון הציוני ובתיקון פנימי. אבל יש רגעים בהיסטוריה שבהם המאבק הוא לא על רעיון, אלא על הישרדות. זה הרגע. המדינה הזו זקוקה לרעידת אדמה, לאתחול רעיוני, אבל בינתיים נסתפק במשהו אחד: לא נתניהו. פשוט כך.

הפעם, המשחק הוא על הבית

נתניהו פירק את הממלכתיות הישראלית לגורמים. הוא הפך את שלטון החוק לכלי בידיו. הוא מייצר שנאה והסתה, והופך את כל מוסדות המדינה לאויבים. כששר משפטים מעז להציע חוק שיקבע מתי ראש ממשלה יגיע או לא יגיע לבית המשפט, זה כבר לא ויכוח פוליטי, זה איום ישיר על יסודות המשטר.

אתם, מנהיגי הגוש, צריכים להבין: אם תיכשלו הפעם, לא יהיו יותר סיבובים. אין עוד רזרבות של אמון ציבורי. אין יותר מקום לפיצולים, קנאות ו"הקמת מפלגות חדשות עם אותו רעיון ישן”.

גם אם יאיר גולן, לדוגמה, יקבל 20 מנדטים, זה לא שווה כלום אם נתניהו ימשיך לכהן בתפקיד ראש הממשלה. קניבליזציה בתוך המחנה המתנגד = ניצחון בטוח לנתניהו. המשחק הפעם אינו כמה תקבל המפלגה שלך, אלא מה תהיה התרומה שלך לניצחון הכולל: להחלפת השלטון.

אנחנו זקוקים לממשלה אחרת, אפילו זמנית, עם בנט, ליברמן, גנץ, לפיד, גולן, מי שלא יהיה, כל עוד היא תחזיר לנו מדינה נורמלית, שבה אפשר לנשום. זו לא תהיה ממשלה אידיאלית, אבל היא תהיה ממשלה שמחזירה את התקווה. אפילו לזמן קצר, רק כדי לעצור את הסחף.

ישראל על הקצה, והאגו שלכם מפרק אותה

הציבור כבר לא טיפש, והוא רואה את מי שמדבר על “לארגן את השורות” ומכוון בעצם לכיסא, ואת מי שמוכן לוותר בשביל הישג אמיתי. לכן זו השעה שלכם, לא של הסוקרים. אתם חייבים לשדר אחריות, בגרות ומוכנות להקרבה.

תתחילו לדבר ביניכם באמת. תפסיקו לחשוב במונחים של "אני מוביל", "אני ראוי", "אני הבא בתור". זו שפה של מי שלא מבין שישראל כבר על הקצה. אם לא תתארגנו ואם לא תיערכו מבעוד מועד למשימה העליונה הזו, נפסיד. אם לא תביאו חלופה אמיתית, תישאו באחריות. ואם שוב תגררו את כולנו לעוד קמפיין של אגו, האומה תפסיד ואתם תצטרכו להתפטר לאלתר.

הציבור הישראלי כבר עייף, אבל הוא עוד לא ויתר. הוא רוצה נשימה, תקווה, תחושת יציבות. תנו לו את זה. תראו לו שאפשר להחזיר הנהגה נקייה, מאוזנת, מאחדת. תראו שיש מי ששם את המדינה לפני הקריירה.

במקום להתפלג על עמדות, תתלכדו סביב מטרה אחת. לא מתוך שנאה לנתניהו, אלא מתוך אהבה למדינה. זה הרגע שבו ייכתב אם ישראל תתאושש או תצלול אל פי תהום של קבעון, שחיתות ופילוג בלתי הפיך. הפעם המשחק הוא קבוצתי, ואם לא תשחקו כצוות - לא יישאר לנו מגרש לשחק עליו בכלל.