מה שעשינו בעזה ובלבנון לא יעבוד: השינוי הדרמטי באיראן מחייב מהלך אחר

מדיניות האכיפה הישראלית היא רענון של רוח ישנה בתפיסת הביטחון החדשה של ישראל. לפי תפיסה זו, ישראל יוזמת התקפה מקדימה על איומים, כל אימת שהמגמה של התפתחותם עלולה לייצר איום חמור. כך אנו רואים את יישום המדיניות הזו בלבנון ובעזה, ועל פי הפרסום אתמול (שבת), כנראה שישראל מתכוונת ליישם זאת גם באיראן.

המצב באיראן נכון להיום הוא שהמשטר משקם את שלוש הרגליים המרכזיות של הביטחון האיראני:

1. בתחום פרויקט הגרעין, אין שיקום מהותי של הפרויקט (יש בנייה של אתר חדש). אבל אסור להשלות עצמנו, איראן לא ויתרה על הפרויקט. קצב השיקום שלו איטי, וככל הנראה אין לאיראנים רצון להתריס בגלוי מול ארצות הברית. אם ישקמו זאת, זה כנראה יהיה חשאי.
2. תחום השלוחים: עיקר המאמץ נסוב למול חיזבאללה. איראן משלמת הרבה כסף כדי לקיים את כוחו של הארגון. קצב השיקום שלו גבוה מקצב השחיקה הישראלית, דבר שמעלה את הסבירות לסבב לחימה נוסף מול לבנון.
3. בתחום הטילים הבליסטיים מתרחש השינוי הדרמטי ביותר. תחום זה מחולק לשלושה רכיבים: משגרים ניידים, אתרי שיגור ממוגנים ומערך ייצור של טילים. בתחום זה, קצב ההתאוששות הוא הגבוה ביותר, בעיקר בבנייה של טילים חדשים, כאשר סין מספקת לאיראן את חומרי הגלם והטכנולוגיה המאפשרת זאת. בתחום המשגרים הניידים, קצב השיקום הוא איטי. לאיראן נשארו כ-75% מכמות המשגרים טרם מלחמת 12 הימים. ייצור משגר נייד חדש הוא מסובך וקשה, ומלקחי המלחמה האיראנים מבינים שישראל יודעת להתמודד איתם טוב. בניית אתרי שיגור ממוגנים היא כנראה התחום המרכזי שבו עוסקת איראן. הם ככל הנראה מודעים למגבלות החימוש הישראלי-אמריקני כיום, ובונים מחדש את מה שלתפיסתם יהיה מערך מוגן יותר. לשמחתנו, יש באמתחת ישראל כמה הפתעות שטרם הוצגו, וסביר שלמולם איראן לא יודעת להתמגן.

השאלה היא אם ישראל מסוגלת לקיים שגרת אכיפה מול איראן בדומה למה שהיא עושה בעזה, ומה התוחלת של סבבים שכאלה, כאשר המשטר לא נופל וכל עוד זה המצב אזי אנו נראה שוב שיקום. כמו כן, סבבים אלו יקרים הרבה יותר מסבבים בעזה. ההגנה הישראלית, שכוללת שיגור עשרות מיירטי "חץ 3", היא יקרה ותמיד יש סיכון להגעה לקו האדום. הנזק של כל טיל איראני שחודר את ההגנה הוא חמור עשרות מונים מנזק הטילים של חיזבאללה וחמאס.

מבחינת ארצות הברית, המצב מורכב יותר. הנשיא דונלד טראמפ הוכיח ביום הסיום של המלחמה באיראן מה חשוב לו - השמדת פרויקט הגרעין, ומבחינתו זה הושלם. והוא גם הוכיח מה לא חשוב מבחינתו: הפלת המשטר. עיון במסמך תפיסת הביטחון האמריקני מראה כי מבחינת ארצות הברית, התיק האיראני סגור. ברם, כבר ראינו את כושר ההשפעה הישראלי על הבית הלבן. אף אחד לא העריך שארצות הברית תשתתף בתקיפת אתרי הגרעין יחד עם ישראל, ולכן יש חשיבות אדירה לשיחות שיתנהלו בסוף החודש בארצות הברית. עלינו להמתין לתוצאות.

קצב השיקום של איראן אינו מפתיע, אך עדיין יש זמן, ואנו יכולים לבחור את עיתוי התקיפה. השיקום מתרחש בכל רגלי הביטחון הלאומי האיראני. ישראל צריכה להחליט על מה מקיימים תקיפה חוזרת, ומתי. תקיפה באיראן היא יקרה. נדרשת תמיכה אמריקנית מושלמת. ראוי לישראל להתמקד בתקיפה מונעת של שיקום יכולות הגרעין האיראניות שמהוות איום קיומי אפשרי, ולא לייצר סבבים מול איראן. אלה אינם דומים למדיניות האכיפה מול לבנון. במקביל, יש לשפר את יכולות ההגנה ככל הניתן.

אם איראן תעשה את הטעות ותפעל נגד ישראל, יש לנצל זאת למערכה מול המשטר באיראן. יש לצאת למבצע כזה רק כאשר ההגנה איתנה, ויש תיאום עם ארצות הברית לגבי האפשרות לשינוי עמוק במשטר באיראן - שמשמעותו גם הסדרים ליום שאחרי המבצע.

>>> האלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)