העולם לא יסייע לנו עם חמאס: רק צה"ל יכול להשלים את המשימה בעזה

בחסות הפסקת האש, השלב הראשון בתוכנית טראמפ לסיום המלחמה, חמאס מושך זמן ומעמיק את שליטתו במחצית רצועת עזה שקיבל, ובמקביל מחדש את בניין כוחו. קשה להניח שחמאס יתנדב להתפרק מנשקו ולהרפות מהשלטון. למרות הקונצנזוס הבין-לאומי הרחב להוצאת ארגון חמאס מרצועת עזה, ארצות הברית עוד לא מצאה את המדינות אשר נכונות לפרוס כוחות ברצועה להוציא לפועל את ההסכמה הבין-לאומית, כי ברור שיתקלו בהתנגדות מזוינת מצד חמאס. המסקנה היום, כבעבר, היא שהמשימה ניתנת להשגה רק על ידי צה"ל.

ישראל צריכה להיות מוכנה שוב "לעשות את העבודה המלוכלכת" עבור העולם המתורבת, כפי התבטא הקנצלר הגרמני מרץ, ולהכניע את שארית הרשע החמאסי בעזה. תמונת הניצחון הרצויה היא ספינות המפנות את שרידי צבא הטרור של חמאס ליעד אחר (טורקיה, אלג'יריה או קטאר). זהו הסיום הרצוי למלחמה, המזכיר את גירוש של 14,000 מחבלי אש"ף ביולי 1982 מלבנון לתוניס. ללא גירוש חמאס - ניצחון חד-משמעי - יהיה קשה לישראל לטעון לניצחון במלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023.

המלחמה טרם הסתיימה

לאחר שנתיים של לחימה בחמאס בעזה, דחיקת חיזבאללה מהגבול הצפוני של ישראל והחלשתו המשמעותית, הפגיעה בצבא הסורי, וכן הרס המתקנים הגרעיניים המרכזיים של איראן, ישראל אינה יכולה לטעון שניצחה במלחמה. אלו המביעים קורת רוח מהתוצאות המלחמה עד כה והחושבים שאפשר להפסיקה סובלים מקוצר ראייה אסטרטגי. מלחמה זו אינה קרב אגרוף בו אפשר לנצח בנקודות. בעזה, שבה החלה המלחמה ייקבע הניצחון, ונדרש נוק-אאוט.

עד כה, המאזן של המלחמה בחמאס מעורב. האיום המיידי של חמאס על ישראל חדל להתקיים. כמעט כל החטופים חזרו הביתה. חמאס אינו עוד ערוך לאורך גבול ישראל וגם נהרסה התשתית לייצר ולשגר טילים. חמאס איבד את רוב השטח שהיה בשליטתו וכן כ-20,000 לוחמים. אלפים רבים נפצעו. העקירה המסיבית של האוכלוסייה, שהועברה ברובה לאזורים הומניטריים מוגדרים, לוותה בהרס עצום כיוון שכמעט בכל בית היה פיר המוביל למנהרה.

הלחימה בשטח בנוי בעזה, כמו גם הלוחמה המסובכת בתת-קרקע, האריכו את משך המלחמה. ההתערבויות של ממשל ביידן בניהול המלחמה ומניעת אמצעי לחימה לישראל גם הפריעו לסיימה קודם. כמו כן, הפסקות האש שנדרשה ישראל לקיים כדי לשחרר חטופים גם הן האריכו את המלחמה.

כול זה מאפשר לחמאס לטעון לניצחון. ההתנגדות (המוקאוומה), המגולמת על ידי חמאס, שרדה כמעט שנתיים את התקפותיה של ישראל, הכוח הצבאי החזק ביותר במזרח התיכון. חמאס עדיין מחזיק כמעט במחצית הרצועה. חמאס ניצח במלחמת התעמולה, והפיץ בהצלחה את השקרים שישראל מרעיבה את תושבי עזה ואף מבצעת רצח עם. לחמאס היו הצלחות בזירה הדיפלומטית שגרמו לבידוד גדול יותר של ישראל בזירה הבין-לאומית. הישגו האסטרטגי הגדול ביותר היה הצתת מלחמה רב-זירתית נגד ישראל - מטרה היסטורית של התנועה הלאומית הפלסטינית.

בנקודת זמן זאת, ישראל אינה יכולה לטעון לניצחון כאשר חמאס עדיין בעזה. יתר על כן, "המתווכות", טורקיה וקטאר, רוצות לראות בהמשך הנוכחות של חמאס ברצועה בגלל האידיאולוגיה המשותפת של האחים המוסלמים. אפילו למצרים, שרואה באחים מוסלמים איום קיומי, יש עניין בחמאס מוחלש בעזה שישמש מטרד לישראל.

לכן, על ישראל לחתור לגיבוי אמריקני לחידוש הלחימה בחמאס כדי לאפשר את ממוש תוכנית טראמפ. על ישראל לתכנן התקפה חזיתית נחושה ומהירה לכיבוש כול הרצועה כדי להקדים התערבות בין-לאומית לעצירת המלחמה ולהשיג ניצחון ברור. ישראל מכירה היטב מה שמכונה "השעון הפוליטי" - הזמן הזמין להשגת מטרות צבאיות לפני שהאו"ם או ארצות הברית דורשים הפסקת אש. יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון, הודה שהוא הורה על פעולות צבאיות להשגת מטרות צבאיות במהירות תוך סיכון של חיי חיילים כדי להקדים את ה"שעון הפוליטי". לפיכך, מצור סבלני על העיר עזה אינו חלופה להשגת ניצחון. לעולם אין סבלנות למלחמות ארוכות.

תמונת הניצחון האמיתית

הניצחון נחוץ כמענה הולם בשלוש זירות: הזירה הפלסטינית; הזירה האזורית המזרח-תיכונית והזירה הגלובלית.

ב-7 באוקטובר, חמאס לא יזם רק עוד סיבוב אלימות כלפי ישראל. הוא התכוון להרוס את המדינה היהודית על ידי הפעלת "טבעת האש" שהקימה איראן. המענה המידתי צריך להיות תבוסה מכרעת. ישראל חייבת לאותת על נחישות להילחם, על נכונות לספוג אבדות ולחוות כאב במלחמה הממושכת עם הפלסטינים.

בכל מלחמה מתקיימות שתי משוואות: הראשונה מתייחסת לשאלה מי יכול לגרום יותר כאב לצד השני. ברור שלישראל יש עליונות בנושא זה. המשוואה השנייה, לא פחות חשובה, עוסקת במי יכול לספוג יותר כאב. עד כה, הפלסטינים הפגינו יכולת גדולה לעמוד בכאב ובסבל. תודעת הסבל והקורבנות אף הפכה לחלק מהזהות הקולקטיבית הפלסטינית. התבוסות המצטברות לא הובילו לשינוי בהתנגדות הבסיסית של הפלסטינים לקיומה של המדינה היהודית. יתרה מכך, הם, כמו אויבים אחרים של ישראל, מאמינים שהחברה הישראלית חלשה, מה שנותן תקווה שישראל תקרוס תחת משקל הסכסוך האלים. המטאפורה הידועה יותר לתפיסה כזו היא דימוי "קורי העכביש". השסעים הפוליטיים בעקבות הניסיון לערוך רפורמה משפטית והאובססיה בנושא חטופים מאששים דימוי של חברה מפולגת וחלשה. ישראל חייבת להוכיח חוסן לאומי ושאין בדימוי המיוחס לה ממש על ידי דבקות כדי למוטט את שלטון החמאס.

הניצחון - גירוש חמאס - נחוץ גם למעבר ל"היום שלאחרי." אין את "היום שלאחרי" אם חמאס ממשיך להיות חמוש בעזה. בינתיים, אין מתנדבים לשמור על החוק והסדר, תוך נטילת הסיכון להיחשף לטרור של חמאס.

ברמה האזורית, חשוב להביס את חמאס בגלל שהוא ענף של האחים המוסלמים - ארגון איסלאמיסטי קיצוני אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי. חמאס הוא היחיד בין ארגוני הבת של האחים המוסלמים, שהקים ישות עצמאית על שטח הסמוך למדינת ישראל. רצועת עזה היא המסלול ההיסטורי לפלישות לארץ ישראל מהדרום ומהווה קרש קפיצה להרס של ישראל.

הישג ישראלי הוא מכה ל"ברית האדומה-ירוקה"

הניצחון על חמאס גם מחזק את היציבות האזורית ואת הסכמי השלום עם ישראל. כל המשטרים של המדינות שיש להן הסכמי שלום עם ישראל - מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו - מתעבים את חמאס. כל המדינות הללו וגם ערב הסעודית רואות באחים המוסלמים ובקטאר, התומכת הכספית שלהם, סכנה למשטריהם וגורם הרסני ליציבות האזורית.

תבוסת חמאס גם מונעת מקטאר את תפקיד המתווך ומחלישה את הנסיכות. רשת התקשורת שלה, אל-ג'זירה, היא מפיצה יעילה של המסרים של ארגון האחים המוסלמים באזור ובעולם. אל ג'זירה היא מקרינה תכנים אנטי-ישראליים ואנטי-מערביים.

ניצחון על חמאס יהווה מכה לציר הרדיקלי הסוני העולה. בעקבות החלשת הציר השיעי בהנהגת איראן, על ידי ישראל, טורקיה בהנהגת ארדואן מנסה למלא את החלל. ארדואן מהווה גרסה טורקית של האחים המוסלמים. טורקיה היא מדינה חזקה עם נוכחות באית בכל רחבי המזרח התיכון. לטורקיה יש שאיפות הגמוניות המונעות על ידי דחפים איסלאמיסטיים וניאו-עות'מאניים. היא נתמכת על ידי העוצמה הפיננסית של קטאר. הציר הסוני הקיצוני בהנהגת טורקיה וקטאר יכול להפוך למסוכן יותר מהסהר השיעי האיראני.

תבוסת חמאס תמנע גם את הופעת אגם איסלאמי במזרח הים התיכון. עזה בשליטת חמאס, רצועת חוף לאורך הים התיכון, נתמכה על ידי טורקיה - מעצמה ימית במזרח הים התיכון עם נוכחות צבאית במדינות ים תיכוניות נוספות כמו קפריסין, לוב וסוריה. טורקיה מגבירה את מעורבותה בלבנון, גם היא על חוף הים התיכון. גם מצרים השוכנת לאורך הים התיכון, עלולה להצטרף לאגם האיסלאמי אם האחים המוסלמים, הכוח הפוליטי החזק ביותר במדינה, יחזרו לשלטון.

תבוסת חמאס חיונית גם מנקודת מבט גלובלית. היא תקטין את כוח המשיכה של ארגוני המוסלמים הקיצוניים מעבר למזרח התיכון, אשר תומכים בסדר היום של חמאס. תאים של מוסלמים קיצוניים פעילים באירופה, בדרום ודרום-מזרח אסיה, באמריקה הלטינית ובצפון אמריקה.

מוסלמים קיצוניים, בין אם סונים או שיעים, הם הברברים המודרניים המחויבים להרס המערב. גורמים איסלאמיסטיים במערב משתפים פעולה עם השמאל הרדיקלי במסגרת הברית האדומה-הירוקה. סיום המלחמה בעזה עם ניצחון ישראלי הוא מכה לאיום של הברית האדומה-ירוקה על ישראל והציוויליזציה המערבית.

ניצחון של ישראל על חמאס יהיה זריקת תקווה לשמרנים ולאלו הדוגלים ברעיון הלאומי בעולם החופשי, שרובם רואים בישראל מעוז מערבי בשכונה אלימה. הברית האדומה-ירוקה חולקת את אותה השקפה אנטי-לאומית וזו אחת הסיבות לתמיכה בחמאס.

לבסוף, ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. לפיכך, אין לישראל ברירה אלא להילחם בנחישות גם אם נצטרך לשלם מחיר גבוה עבור השגת הניצחון. העבודה שהחלה ב-7 באוקטובר חייבת להסתיים.

>>> פרופ' אפרים ענבר הוא ראש התוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במרכז האקדמי שלם וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS)