מעמדן של טורקיה וקטאר כמתווכות מסכן את ישראל

השלב הראשון בתוכנית "21 הנקודות" של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, התאפשר לאחר ההסכמות שהושגו בתיווך טורקי-קטארי-מצרי, ונראה כי במסגרת הלחץ שהפעילו שלוש המתווכות על חמאס, מילאה טורקיה את התפקיד המשפיע והמשמעותי יותר.

המהלך שיזם והוביל הנשיא טראמפ נשען על התחייבותן של טורקיה וקטאר "לספק את הסחורה" ולכפות על ארגון הטרור את ההסכמה לתוכנית, כשהדגש והמאמץ ניתנו לשלב הראשון הכולל את החזרת החטופים החיים והיערכות כוחות צה"ל לאורך הקו הצהוב, ואשר משמעותו היא למעשה סיום המלחמה.

הנשיא טראמפ גמר אומר להביא את המלחמה, שנמשכה שנתיים עד לסיומה, בין אם משום שהגיע למסקנה שאין כל תוחלת בהמשכה - גם לא במבחן האינטרסים הישראליים - ובין אם מפני החשש, שהועצם בעקבות התקיפה הישראלית בדוחה, בירת קטאר, שאינטרסים אמריקניים חשובים במרחב עלולים להיפגע בשל התדרדרות חמורה. הסלמה שכזו הייתה עלולה, בראש ובראשונה, לסכל את תוכניתו של טראמפ לעיצוב ארכיטקטורה אזורית חדשה על בסיס הרחבת הסכמי אברהם. למעשה, כפה הנשיא על הצדדים את עקרונות התוכנית, כשאת אופן מימושם הותיר למשא ומתן בהמשך הדרך.

הנשיא האמריקני הבין את חשיבותן של טורקיה וקטאר בשל השפעתן על חמאס, ולכן בחר להעמידן בקדמת הבמה ולהטיל עליהן את משימת השכנוע מול ראשי הארגון. בבחירתו זו, פתח טראמפ את השער למעורבות טורקית וקטארית גם במימוש התוכנית, שמשמעותה נוכחות פעילה ואולי אפילו רחבה ברצועת עזה, ותפקיד משמעותי בתהליך שיקומה ובכלל זה מתן אפשרות לתפקוד תקין של משטר הנאמנות בהובלת טוני בלייר והשתתפות בכוח הייצוב הבין-לאומי. לצד זאת, ספק אם הנשיא נתן דעתו להשלכות המאוד משמעותיות של מהלך זה, ככל שהדבר נוגע לאינטרסים של שתי המתווכות במרחב ובכלל, ולאתגר שניצב בפני ישראל ובפני המדינות הסוניות הפרגמטיות, בדגש לגבי מצרים וערב הסעודית.

טורקיה וקטאר תומכות שתיהן באחים המוסלמים ובכלל זה בחמאס, והנחת העבודה המתחייבת צריכה להיות שבהתאם לכך תפעלנה שתיהן לשמור על אינטרסים חיוניים של ארגון הטרור. לפיכך, יש לקחת בחשבון כי הן קטאר והן טורקיה יעשו מאמץ לפעול לשמירת כוחו ומעמדו של הארגון כשחקן משפיע ומשמעותי בזירה הפלסטינית ולהכשרת התנאים להשתלטותו על כולה בהמשך, כחלופה לרשות הפלסטינית ולא כשותף לה.

בכל הנוגע לטורקיה, מדובר באירוע משמעותי עוד יותר. שאיפותיו ההגמוניות של הנשיא, רג'יפ טאיפ ארדואן, שאותן אין הוא טורח להסתיר - להעמיק את אחיזת הטורקים במרחב ואת השפעתם עליו - הן כחשרת עננים, איום של ממש, על ישראל, על מצרים, על ערב הסעודית ועל איחוד האמירויות. המעורבות הטורקית שתעמיק ברצועת עזה ובכללה נוכחות פיזית שם, לצד העמקת המעורבות בסוריה והקרבה האינטימית לנשיא טראמפ, יאפשרו לארדואן לקדם עוד כמה מהלכים אזוריים משמעותיים אשר יצרו את צעדיהן של ישראל ושל המדינות הסוניות הפרגמטיות, ובה בעת יאיימו על אינטרסים חיוניים של קפריסין ויוון.

לצד פוטנציאל האיום המתהווה מצד טורקיה, ניתן לזהות בתהליכים האחרונים הקשורים בה גם הזדמנות. רצונה להרחיב את מעורבותה ברצועת עזה מחייב גם הסכמה ושיתוף פעולה של ישראל. מערכת היחסים המיוחדת והקרובה בין ישראל לבין ארצות הברית, הנשענת על הקשר האישי והקרוב בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הנשיא דונלד טראמפ, מאפשרת תיאום אינטימי ורתימה של האמריקנים להפשרת המתח ביחסים שעל ציר ירושלים-אנקרה. לישראל אינטרס חיוני בשיפור הקשרים עם טורקיה וייתכן שבעצם החלטתו של הנשיא טראמפ להוביל את ארדואן לקדמת הבמה, יש משום סיכוי לשינוי.

לפיכך, זו שעתה של המנהיגות הישראלית, שצריכה למצוא את הדרך לביסוס שיתוף פעולה עם הסעודים ועם המצרים, ולפעול להקמת ציר שיוכל לבלום או למתן את השפעתן של טורקיה וקטאר. חשוב גם למצוא את הדרך לשכנע את הנשיא האמריקני להישאר ממוקד, נחוש והחלטי בנוגע לתוכניתו ואת הממשל בבית הלבן להעדיף את האינטרסים הישראליים והאזוריים על פני אלו של הטורקים והקטארים.

>>> פרופ' קובי מיכאל הוא עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה-רבתי לישראל (ICGS), חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מתמחה בלימודי ביטחון, מודיעין, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יחסי צבא-חברה ומדינות כושלות