N12
פרסומת

ביקור טראמפ היה המראה לפרצופה של ישראל

כמו במחזה טרגי, ביקורו של נשיא ארה"ב חשף את האמת הכואבת על ישראל הנוכחית: תאוות הבצע, הכוח והכבוד מזמן השחיתו את הממלכתיות הישראלית מבפנים • דעה

ערן קמין, לשעבר ראש חטיבת החקירות במשטרה
ערן קמין, לשעבר ראש חטיבת החקירות במשטרה
N12
פורסם:
נאום טראמפ בכנסת ישראל
כשהמציאות עולה על כל מחזה, ביקור טראמפ בכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הקישור הועתק

ביקורו הקצר של הנשיא דונלד טראמפ בישראל התכתב בהצלחה ניכרת עם עלילת המחזה הטרגי של פרידריך דירנמט, "ביקור הגברת הזקנה". אף שחלף יותר מעשור שנים מאז הועלה המחזה על בימת התיאטרון בישראל, נראה כי הווריאציה העדכנית, בדמות הביקור הנשיאותי, מוצלחת יותר, לפחות בכל הקשור לחשיפת ערוותה של הממלכתיות הישראלית בקלונה המבזה. בשונה מהגברת הזקנה, לא ביקש הנשיא את גופתו של אף עסקן בעל עבר נקלה, אלא את עתידנו כמדינה עצמאית, שבה השוויון בפני החוק הוא מטבע עובר לסוחר המיומן ביותר.

במחזה עוברים נכבדי העיירה תהליך משחית של אובדן דרך וערכים בחסות ביקורה של הגברת הזקנה במחוזות ילדותה, ביקור הפורט, בין השאר, על מיתרי תאוות הבצע של נכבדי העיר העלובה. ביקורו של הנשיא בישראל לא הניע תהליך דומה, רק חשף את מציאות חיינו כאן בחדות כואבת, שכן מזה זמן רב הושחתו בתוכנו סמלים ומערכים בעבור תאוות בצע, כוח וכבוד.

"תן לו חנינה", הציע הנשיא האמריקני לכיסא שבו ישב נשיא המדינה. נציגה הרשמי המוצלח ביותר של החנפנות, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, חייך בהנאה רבה, אולי בשל הצעת הנשיא האורח, אולי משום שנזכר איך מצא לנכון שלא להזמין לביקור הנשיאותי את נשיא בית המשפט העליון ואת היועצת המשפטית לממשלה, שני סמליה של מערכת המשפט העצמאית והמקצועית של מדינת ישראל. אל דאגה, לא נותרו מושבים פנויים; במקומם זומנו סמלים אחרים, סמליה של המונרכיה המתקראת מדינת ישראל: חברי מרכז הליכוד, מיליארדרים ואנשי עסקים, יועצי תדמית וסטיילינג. מדינה שביקשה להיות חברת מופת ואור לגויים, מעמידה בחלון הראווה שלה בגאווה גלויה סמלי חנופה וטעם רע.

"סיגרים ושמפניות, למי אכפת" - אמר הנשיא האמריקני, לקול מחיאות הכפיים של הנתינים השבעים, על רקע פניהם המחייכות של חברי הכנסת הזחוחים. הבעיה אינה בשאלה עצמה או בהיעדר כבוד בסיסי למארחים, אלא בניסוחה הקלוקל; לידיעת הנשיא האורח: על פי שיטת המשפט הנהוגה בישראל, לא גודלו של המתת קובע, אלא כוונתו של המקבל. לכן, נכון יותר היה לשאול למה ראש ממשלה נסמך על שולחנם של עשירים, או מדוע הוא כל כך תאב כיבודים. הנשיא בחר לגחך על האתנן ולהמליץ על חנינה, קצת מוזר לאור העובדה שמזה חודשים ארוכים מספרים לנו איך התיקים קורסים.

"נדבר על זה", ענה הנשיא הישראלי במבוכה. יו"ר הכנסת חייך מרוצה, הנאשם ומשענת חייו ביציע הלא מכובד מילאו אוויר אל חזה, איזה ביקור מעולה. הביקור אולי מעולה, העולם אינו כזה. הוא הפך את הגברת הזקנה מהמחזה לזונה, והיא, לאחר שהתעשרה, מבקשת לנקום ולהפוך את העולם לבית זונות. במציאות חיינו כאן, ביקור הנשיא האורח משמש בראש ובראשונה אותו עצמו, משמש את ראש הממשלה המארח לנגח את סמליה המוכים של הממלכתיות הישראלית, ומשמש את כל חנפני החצר של הנאשם אחד לומר לעצמם שהיה זה ביקור נפלא ומרשים בבית הבושת של מדינת היהודים.

>>> עו"ד ערן קמין, תנ"צ בדימוס, לשעבר ראש חטיבת החקירות במשטרה, כיום יועץ לענייני חקירות ומודיעין