הפיקוח תקוע - ואמון הציבור מתערער

החקירה בפרשת שדה תימן מתנהלת על ידי משטרת ישראל, אך מאז החלטת נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, להקפיא את מינויו של המפקח על החקירה - השופט בדימוס בן חמו, שמונה על ידי שר המשפטים יריב לוין - נותרה החקירה ללא פיקוח חיצוני. היעדר פיקוח זה יוצר ואקום מוסדי חמור, שעלול לערער את אמון הציבור במערכת המשפט ובטוהר ההליך כולו.

לא עוד מחלוקת פנימית

פרשת הדלפת הסרטון ממחנה שדה תימן איננה עוד סכסוך בין רשויות שלטון החוק. מדובר באירוע ציבורי עמוק, שנוגע בלב האמון שבין הציבור למוסדות האכיפה ובשאלות של אחריות מוסדית, טוהר מידות וניגודי עניינים בדרגים הבכירים ביותר. זהו מקרה שפגע קשות בחיילי צה"ל בפרט ובמדינת ישראל בכלל - ובשעת מלחמה.

דמותה של הפצ"רית לשעבר, הודאתה בהדלפה והנמקותיה לכך, לצד האפשרות למעורבותם של גורמים אזרחיים בכירים - כמו מחלקת הבג"צים ופרקליטות המדינה - מציירות תמונה מורכבת של משבר אמון ציבורי רחב, הנוגע בעצם יסודות שלטון החוק.

אין באמור משום הטלת דופי אישי ביועצת המשפטית לממשלה. להפך - דווקא כדי להסיר כל ספק ציבורי, נדרש בירור גלוי ושקוף של העובדות. אם פעולותיה נעשו בתום לב, חקירה גלויה רק תחזק את מעמדה ואת אמון הציבור בכלל מערכת המשפט.

הדחקת הבירור - סכנה למראית פני הצדק

החלטות בג"ץ האחרונות, שנועדו למנוע ניגוד עניינים על ידי הרחקת היועצת המשפטית לממשלה ופרקליטות המדינה מן החקירה, הולידו תוצאה הפוכה - עיכוב מתמשך בבירור העובדות והותרת הציבור באפלה. החקירה מתנהלת, אך ללא מנגנון פיקוח עצמאי שמבטיח שקיפות, הוגנות ויעילות.

על פי הפרסומים, הפצ"רית לשעבר הודתה בהדלפת סרטון צבאי רגיש ביותר לתקשורת, שקיים חשד לכאורי כי הורכב מכמה מקורות שונים. גם אם נעשה הדבר ממניע ציבורי לכאורה - כך לטענתה - מדובר במעשה שעלול להקים אחריות פלילית לכאורית בעבירות של הפרת אמונים, שיבוש הליכי חקירה ומשפט ואף חריגה מסמכות חמורה לפי הדין הצבאי.

הפיקוח שהוקפא - ומדוע לא היה הכרח לעכבו

החלטת ההקפאה של הנשיא עמית נומקה בצורך לבחון את תקינות מינויו של השופט לשעבר בן חמו, שנעשה, לראשונה, על ידי שר המשפטים. אך בפועל, ההחלטה הותירה את החקירה ללא פיקוח. ניתן היה לאפשר את המשך הפיקוח במקביל לבחינת הבקשה לדיון נוסף, שהרי אם ייקבע בהמשך כי המינוי האמור לא היה תקין - ניתן להפסיק את כהונתו. ואם יתברר שהמינוי היה כדין - יתברר שנגרם נזק ציבורי חמור בשל עיכוב מיותר.

הבקשה לדיון נוסף נועדה לבחון סוגיה משפטית עקרונית שהתעוררה בפסק דין קיים, ולא לשמש זירה לניהול מחודש של מציאות מנהלית עצמאית. עיכוב מינויו של בן חמו בצו ביניים במסגרת אותה בקשה הוא צעד חריג, הן מהותית והן מוסדית.

בג"ץ, בהרכב השופטים וילנר, שטיין וכנפי-שטייניץ, לא מינה את המפקח. הרכב בג"ץ הבהיר כי אף שמדובר במצב חריג, החוק מסמיך את שר המשפטים למנות את המפקח. משכך, המינוי נעשה בגדר סמכות מובהקת של השר.

מכאן השאלה העקרונית: האם עצם הגשת בקשה לדיון נוסף מקנה לבית המשפט סמכות לעכב החלטה מנהלית חדשה שלא נכללה בהליך המקורי? אם יש מי שסבור שהמינוי פסול או חורג מן הקריטריונים, עליו להגיש עתירה נפרדת ולבקש צו ביניים. שימוש בהליך נדיר כמו דיון נוסף כדי לעכב מינוי תקין מערפל את קו הגבול שבין ביקורת שיפוטית לגיטימית לבין התערבות ישירה בענייני הרשות המבצעת - ופוגע בעקרון הפרדת הרשויות.

עיכובים, אינטרסים וניגודי עניינים

ריבוי הגורמים המעורבים - הפצ"רית לשעבר, היועצת המשפטית לממשלה, פרקליטות המדינה, צה"ל ובית המשפט העליון - יצר סבך אינטרסים סותרים. מי נחשד, מי חוקר, מי מפקח, ומי ממנה את המפקח, הכול נשזר זה בזה. תסבוכת זו אינה רק משפטית; היא מוסרית ומוסדית.

לטענת גורמים שונים, לבג"ץ הוגש תצהיר שעלול שלא להלום את המציאות העובדתית במלואה. התצהיר הוכן על ידי מחלקת הבג"צים, שבכפיפות ליועצת המשפטית לממשלה. לפיכך מתחייב בירור פומבי: מי ניסח, מי חתם ואם נבדקה אמיתות תוכנו. אין כאן ייחוס אשמה, אלא דרישה לשקיפות - תנאי בסיסי לאמון הציבור.

החקירה נמשכת, אך בהיעדר פיקוח נותרת תחושת אי-אמון. כל יום נוסף של עיכוב במינוי פוגע במראית פני הצדק. צדק מאוחר, כידוע, כמוהו כצדק שנשלל.

סיכום - אחריות, שקיפות והצורך בהכרעה

פרשת שדה תימן הפכה למבחן מוסדי של ממש. החלטה זהירה לכאורה, כמו עיכוב הפיקוח, עלולה להתברר כמהלך שפגיעתו קשה. דווקא כעת נדרש מהלך אמיץ של שקיפות, בירור מהיר והסרת העננה הציבורית מעל היועצת המשפטית לממשלה ומעל כלל המעורבים.

הציבור זכאי לדעת שהחקירה מתנהלת ביושרה, ביעילות ובלא ניגודי עניינים. היועצת המשפטית לממשלה, כנושאת האחריות הכוללת לאמון הציבור במערכת המשפט, צריכה לשקול בכובד ראש ליזום בירור פומבי ולהבהיר את חלקה ואת גבולות סמכותה. רק מהלך כן, מהיר ושקוף יחזיר את תחושת האחריותיות - וימנע את שקיעת הפרשה אל מעמקי החשדנות הציבורית.

>>> צבי סגל הוא שופט וסגן נשיא (בדימוס) בבית משפט מחוזי ירושלים, שימש כאב"ד הרכב פשעים חמורים וערעורים פליליים במשך כ-15 שנים