החיסול מעמיד את חמאס בפני הבחירה הקשה ביותר

במהלך מלחמת 7 באוקטובר, יד צה"לית נעלמה פרסמה חבילת קלפי מבוקשים - בכירי הזרוע הצבאית של חמאס, ומישהו דאג לפזר את הקלפים ברצועה כדי שכל עזה תדע שישראל בעקבותיהם. אחד מהם היה ראאד סעד, 4 לב אדום. לכאורה לא מיקום מעניין במיוחד, כזה שנבלע בין פרצופים מוכרים יותר. אלא שבפועל, גם לפני 7 באוקטובר ובטח עד אתמול (שבת) - האיש הזה נחשב בחמאס לאס לב שחור, לא פחות. גם הסכום שצה"ל הציע חודש אחרי הטבח לכל מי שיעביר מידע עליו, 800 אלף דולר, מעיד במשהו על בכירותו בארגון הטרור והחשיבות שייחסו לו בישראל, כמו בחמאס.

אלא שגם לחתול בעל תשע הנשמות, ששרד כבר כמה ניסיונות חיסול, זה שראה במהלך 30 השנים האחרונות את מוחמד דף מימינו ואת מרוואן עיסא משמאלו - נגמר המזל. ישראל אומנם השתמשה בתירוץ הפרת הפסקת האש כהסבר לחיסולו, אולם זה מיותר ולא רלוונטי. הוא היה בן-מוות. נקודה. גם מבחינת חמאס זה איננו עוד חיסול טקטי של מ"פ בארגון - זה החיסול הכי מהדהד שיכול להיות בעזה, כזה שניתן להקביל כמעט לזה של עלי טבטבאי מחיזבאללה, רמטכ"ל ארגון הטרור השיעי שחוסל בחודש שעבר.

ולא בכדי ראוי להזכיר את חיזבאללה בהקשר הזה. חיסולו של ראאד סעד מכניס את חמאס לדילמה, מעין "מלכוד 22" של הארגון. מצד אחד, אם לא יגיבו לחיסול האסטרטגי הזה, בחמאס חוששים שישראל תנצל את היעדר התגובה כדי לייצר "מודל חיזבאללה", כלומר לנרמל פגיעה במחבלי חמאס ובמפקדי ארגון הטרור, בדיוק כפי שהיא עושה בלבנון. בחמאס מביטים בחרדה צפונה, ורואים כמעט 400 אנשי חיזבאללה שחוסלו מאז הפסקת האש, ללא שום תגובה מצד הארגון הלבנוני. אמירות כמו - "חייבים להרתיע את ישראל מלהפוך את עזה ללבנון" נשמעות תדיר בעזה.

אלא שלתגובה של חמאס נגד ישראל עלול מבחינתם להיות מחיר בלתי נסבל. ישראל של חודש דצמבר 2025 אומנם מוגבלת בתגובותיה בשל הנוכחות והפיקוח האמריקני הצמודים, אולם באותה הנשימה היא משוחררת כמעט לגמרי ממשקולת החטופים שנמצאים ברצועת עזה, בטח החטופים החיים (חמאס מחזיק בגופתו של חטוף אחד, רני גווילי ז"ל). יש לכך משמעות דרמטית מבחינת חופש הפעולה שישראל עשויה לקבל בעת עימות נוסף עם עזה.

מעבר לכך, בחמאס חוששים לספק לישראל תירוץ לעצור את ההתקדמות לעבר הגביע הקדוש כיום עבורם, שלב ב' של ההסכם, זה שבמסגרתו עזה אמורה להתחיל להשתקם כשחמאס עדיין נמצא בעמדות כוח ברצועה. בלהיטותו להגיע לשלב השני של ההסכם, חמאס נפטר מקלפי המיקוח היחידים שהיו לו, החטופים הישראלים החיים ורובם המכריע של החללים החטופים, וכעת - תגובה לא זהירה שלו, עשויה להביא את ישראל להסלים את המצב ולהשיב את מצב הלחימה. זאת, אגב, בעיקר לנוכח התסכול הישראלי מכך שחמאס שב והשתלט שליטה מלאה על חייהם של שני מיליון עזתים, בתוך "הצד הפלסטיני" של עזה.

אין ספק - ראאד סעד, ממתכנני מתקפת 7 באוקטובר ומי שאמון היה על תוכנית שיקום הזרוע הצבאית של חמאס בחודשים האחרונים, מצא את הגורל שהיה ראוי לו. אולם, אם יש מישהו בישראל שמפנטז על מותו כמכה אנושה לחמאס שעשויה להביא להתמוטטות הארגון - מוטב לו להיזכר בשנתיים האחרונות. במהלך התקופה הזו חמאס איבד את כל הצמרת שלו, ממוחמד דף ויחיא סינוואר, דרך מרוואן עיסא ומוחמד סינוואר, ועד רווחי משתהא ואבו עוביידה. ועדיין - גם כשהוא חלש יותר וחבול יותר - עדיין בעזה אין מי שיכול לאתגר את ארגון הטרור הזה, ששב במהירות מתסכלת להיות בעל הבית הבלעדי בעזה, יותר משנתיים אחרי הטבח הנורא.