למנות את סמוטריץ', בן גביר וגוטליב זה מסוכן. למנות את יאיר נתניהו זה מושחת

תגידו בלב בשקט, ביניכם לבין עצמכם, אתם באמת ובתמים מתפלאים על המינוי של יאיר נתניהו להנהלה הציונית? ההשתוממות, התמיהה הזו - די מפתיעה. מה אתם מצפים ממשפחה, שביקשה להשית עלינו את הוצאות המחיה של כלבתה, קיה ז"ל. מה אתם מצפים מראש ממשלה, שביצע מינויים מסוכנים ומופקרים, רק כדי להמשיך להיות ראש ממשלה.

כאשר בצלאל סמוטריץ' מונה לשר האוצר, הורמו גבות. כשהתברר שהוא ישמש במקביל ובאופן תקדימי, גם שר במשרד הביטחון, אחראי לתחומים רגישים מדינית וביטחונית, נפערו פיות בתדהמה. סמוטריץ' לא איכזב. הוא עונה לציפיות ואף יותר מכך. כאשר איתמר בן גביר קיבל לידיו את המשרד לביטחון הפנים, אנשים נורמטיביים קיבלו סחרחורת. עבריינים, יהודים וערבים, קיבלו אוויר לריאות, הם התמלאו תקווה. גם הוא עומד בציפיות ואף יותר מכך. מי שיאשר, או עלול לאשר, את מינויה של חה"כ טלי גוטליב לוועדת המשנה של חוץ וביטחון – יפתח למעשה מחדש את המונח "שותפות סוד" ויעשה גם ממנו פרודיה.

פירוק נבחרת הדירקטורים של החברות הממשלתיות כדי להמיר כישורים בקשרים - מאיים על המקצועיות והיושר של החברות. יש טעם בריענון הדירקטוריונים, בפתיחתם כל פעם מחדש, אך לא בשביל עסקנים ומאכערים, שצמידותם לפוליטיקאים היא אומנותם. הייתם רוצים להתנתח אצל רופא-מנתח, אשר מונה על ידי פוליטיקאי? הייתם מוכנים להיות מיוצגים על ידי עורך דין כזה?

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, קרן קיימת לישראל וקרן היסוד הם גופים, שסימן שאלה גדול ניצב על נחיצותם. אין סימן שאלה, אין ספק, שהגופים הללו, הקרויים "המוסדות הלאומיים", מהווים מרבץ של ג'ובים מדושנים. יחסי ישראל ויהדות העולם לא יוצאים נשכרים בשל קיומן של המוטציות הארכאיות הללו. יהודי העולם חיים בשנים האחרונות בחרדה שלא ידעו כמוה. אנטישמיות הייתה, הווה ותהיה לצערנו. הממשלה הנוכחית - המסכנת את ישראל ואת יהודי העולם - לא הייתה. בכל מקרה, "המוסדות הלאומיים" אינם מפיגים את החרדות של יהודי העולם.

חלוקת השלל ב"מוסדות הלאומיים" הייתה תמיד רב-מפלגתית. ועדיין, לא דומה המינוי של גיסתו של יאיר לפיד, שהתפטרה מיד בשל ביקורת ציבורית, אף שנבחרה לתפקיד התנדבותי ללא שכר, למינוי של יאיר נתניהו, שאמור לחיות כמו שר, עם כל התנאים וההטבות והמנגנון. בעוד בני גילו לוחמים בעזה, הוא מוציא את דיבת הארץ רעה מתוך חיי עינוגים במיאמי. על אריה דרעי מיותר לדבר. הוא נכנס לפוליטיקה כשכותונת לגופו. בעזרת השם ובעזרת שמות נוספים הוא ביסס את בני ביתו הסמוכים על שולחנו ואת בני ביתו שאינם סמוכים על שולחנו ואת מקורביו שאינם עונים לשני התנאים הללו.

מיקי זוהר, כך נדמה היה, משתייך לאגף הליכודי המטורלל פחות. לאחר 7 באוקטובר הייתה בליכוד קבוצה לא קטנה, שחבריה דיברו בזעם על נתניהו החייב ללכת ועל יריב לוין החייב לעוף. אינני יודע לומר אם זוהר היה ביניהם - אני מניח שנתניהו, ובעיקר שרה, יודעים לומר. מאז השיק זוהר מופעי חנופה שקופים. הוא כל כך רצה לרצות את המשפחה עד שהסתבך בשקרים דו-צדדיים, הוא רימה בו-זמנית את לפיד מצד אחד, את השר יצחק וסרלאוף מצד שני והצליח לרגע לשכנע את שניהם. לשם כך לא די בכוח, כבוד וכסף - צריך גם כישרון.