מה אם חמאס ימשיך לסרב? שלוש חלופות בעקבות הכישלון במשא ומתן

התמונות המזעזעות של רום ברסלבסקי ושל אביתר דוד שחופר את קברו, בצירוף הכישלון של המשא ומתן עם חמאס, מחייב דיון בשאלה מה אפשר לעשות אם חמאס ימשיך לסרב לשחרר את אנשינו. כלומר, מה אם חמאס הגיע למסקנה שהמצב הנוכחי מאפשר לסחוט את ישראל עד דק, ולבקש תמורות שיבטיחו את ניצחונו. כגון

• שחרור הנוח'בות שביצעו את הטבח והאונס ב-7 באוקטובר.
• ⁠הצבת התניה לשחרור חטופים בשיקום רצועת עזה; "קצב השחרור כקצב השיקום" (כלומר, החטוף האחרון ישוחרר רק לאחר שתסתיים הבנייה מחדש של עזה).
• ⁠נסיגה משטח עזה עד לסנטימטר האחרון, ללא שום מרחב אבטחה לפני היישובים הישראליים.
• ⁠ריקון בתי הכלא מהאסירים הכבדים ביותר.
• סירוב לכל מתווה של פירוז ופירוק מנשק.

מציאות עגומה זו מאפשרת שלוש גישות של פתרון: "העיר ההומניטרית" ועידוד הגירה מרצון, עצירת המלחמה בתנאי חמאס ומלחמת התשה ארוכה. ננתח אותן בקצרה:

"העיר ההומניטרית" ועידוד הגירה מרצון

לפי תפיסה זו, כל אוכלוסיית רצועת עזה תרוכז במחנה פליטים ענק שבין המוואסי לרפיח. זה עומד להיות במקום הצפוף בעולם, אשר יישמר מכל עבריו על ידי צה"ל. התנאים הקשים יעודדו את האנשים להגר מ"רצון" למדינות שמוכנות לקלוט אותם כפליטים. העברת האוכלוסייה לדרום עזה מחייבת כמובן לחץ צבאי מצפון לדרום. כלומר, צה"ל יתמרן לתוך העיר עזה ולתוך מחנות המרכז על מנת לדחוף את האוכלוסייה דרומה, לכיוון "העיר ההומניטרית".

המשמעויות בהיבט השגת מטרות המלחמה:

• שחרור החטופים: התמרון לתוך העיר עזה ומחנות המרכז יסכן את חייהם. סביר שהם מוחזקים מתחת לפני הקרקע, וכל ניסיון של צה"ל לתמרון במנהרות בכדי להכריע את חמאס שם, יביא להריגתם.
• הכרעת חמאס: חמאס ייעלם או בתוך האוכלוסייה שתברח דרומה, או בתת-קרקע בצמוד לחטופים. גם אם האחרונים בתת-קרקע יושמדו, חמאס שירד דרומה ימשיך להתקיים בקרב האוכלוסייה ולהגיח שוב כארגון גרילה וטרור.

קבלת כל תנאי חמאס והפסקת המלחמה

על פי מתווה זה, חמאס מקבל את כלל דרישותיו הנוכחיות, ובהתאם צה"ל מפסיק את האש, נסוג ומשחרר את האסירים כולם. סביר שישראל וארצות הברית יתעקשו על שלטון חלופי בעזה, וייתכן שחמאס יסכים לכך (הוא יראה זאת כממשלת בובות ויתפקד מאחורי הקלעים).

המשמעויות בהקשר מטרות המלחמה:

• שחרור חטופים: סביר שיוחזרו רוב החטופים החיים, ורוב הגופות. חלק לא יוחזרו משום שייתכן שחמאס באמת לא יודע איפה נקברו, ועל חלק מהחטופים החיים חמאס ישקף אי ודאות בכדי לשמר אותם כתעודת ביטוח למניעת חידוש הלחימה.
• הכרעת חמאס: חמאס, שהוכה צבאית, ימשיך להתקיים כארגון טרור וגרילה. להבדיל מהמקרה הקודם, הוא יטען לניצחון אלוהי. התמונות של שחרור כלל אסיריו מהכלא ונסיגת צה"ל תיתפס כתמונת ניצחון. טענתו כי ישראל נחלה תבוסה תתחזק על רקע הביקורת  בישראל, והטענות כי "המחיר של המלחמה היה לשווא", ו"הענקנו לחמאס ניצחון".

התשה

על פי מתווה זה, צה"ל לא נסוג, ומייצב קו מוצבים בתוך שטח הרצועה. צה"ל מעמיק את השמדת התת-קרקע בתוך כל המרחב שתחת שליטת כוחותינו, על מנת לצמצמם את האפקטיביות של הגרילה. מתוך קו מוצבים זה יקיים צה"ל שגרת מבצעים התקפיים לתוך רצועת החוף העזתית, הרצועה שכוללת את העיר עזה, מחנות המרכז והמוואסי. סיוע הומניטרי ייכנס בהיקף גבוה על מנת לשלול את טענות ההרעבה המכוונת ולהקל במעט מהלחץ הבין-לאומי.

המשמעויות:

• שחרור החטופים: ככל שהזמן עובר ואין התפשרות ישראלית, אזי מצבם של החטופים מחמיר, אך גם מצבו של חמאס לא משתפר (שחיקה, חוסר תוחלת). הסיכוי לעסקת חטופים עומד וקיים בכל התקופה, ותלוי במאזן של חמאס – אך ייתכן שפחות חטופים יישארו בחיים עד מימוש עסקה.
• הכרעת חמאס: חמאס המוכה ימשיך להישחק באופן איטי ולאורך זמן. הכעס הציבורי בעזה יתגבר לאורך זמן השחיקה וההתשה. הוא אכן ישמור על כוחו הצבאי (כמו בכל האפשרויות הקודמות), רק שהפעם אינו יכול להכריז על ניצחון.

סיכום

כל האפשרויות רעות, אך יש לבחון מה הפחות גרועה.

הראשונה תוביל לבידוד ישראל, לסנקציות כלכליות, להדרת ישראלים מהאקדמיה ומהעולם המדעי והיא תצדיק את טענות ההפרה של החוק הבין-לאומי. המצב החדש יחזק את גורמי הטרור הפלסטיני בעזה, כי הניסיון שלנו מראה ששום דבר טוב לא צומח במחנה פליטים ענק. הנטל הכלכלי של החזקת  אוכלוסיית עזה ייפול על כתפי משלם המיסים הישראלי (המחיר הכלכלי שיהיה כרוך בכיבוש הרצועה הוא כבד. הערכת גורמי ביטחון היא כ-25 מיליארד שקל בשנה להוצאות צבאיות וכ-10 מיליארד שקל נוספים בשנה להוצאות הכרוכות באספקת שירותים בסיסיים לאוכלוסייה המקומית ובכלל זאת חשמל, מים, שירותי רפואה ומזון. ואולי הכי כואב - הטראומה על הקרבת החטופים תשאיר צלקת עמוקה בחוסן החברתי הישראלי. יש מי שישמחו מהחזרה לאדמות עזה ומהאפשרות לחידוש ההתיישבות שם (יתרון למי שרואה בכך הגשמת הייעוד הלאומי של המדינה היהודית וניצחון מוחלט).

האפשרות השנייה תעניק לכאורה את הניצחון לחמאס. יש סיכוי שרוב החטופים ישוחררו, אך במחיר כואב מאוד. זהו מחיר שיעמיק את הקיטוב בעם, ולצד זאת גם יחליש את ההרתעה בראי ביצוע פעולות חטיפה בעתיד.

היתרון המרכזי של אפשרות זו הוא מימוש רובה של מטרת מלחמה אחת, כאשר את השנייה ניתן תיאורטית להשיג בעתיד (רבים מטילים בכך ספק בעקבות זיכרון הבטחות העבר). כמו כן, הפסקת המלחמה תאפשר את תחילת הריפוי והאתחול של החברה הישראלית ומדיניות הביטחון של ישראל.

השורה התחתונה

שתי האפשרויות הנ"ל בעייתיות, ולכן ראוי לצה"ל להמליץ בשלב זה על חלופה ג'. שכן, היא היחידה ששומרת גמישות להתפתחות לשתי החלופות האחרות. היא זו גם שעוצרת את הדימום המדיני של ישראל. מבחינת הצבא, היא מאפשרת ריענון כוחות, ומקטינה את הדילמות המוסריות עמן צה"ל מתמודד יום יום. בחלופה זו, הזמן החולף יאפשר אולי הזדמנויות חדשות שאינן זמינות כרגע, ואולי יקטינו את המחיר שחמאס מבקש כך שחלופת סיום המלחמה תהפוך לחלופה הנבחרת.

>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)