כן לאוטונומיה, לא למדינה פלסטינית

למעלה משלושים שנה של ניסיונות, אין-ספור פיגועים, אלפי הרוגים משני הצדדים - והרעיון של מדינה פלסטינית ממשיך לצוף כאילו לא נכשל פעם אחר פעם. הגיע הזמן לומר בקול ברור: זה לא ”פתרון שלום“, זה מתכון לאסון.

ההיסטוריה והגיאוגרפיה גם יחד מוכיחות שמי ששולט בגב ההר - שולט בארץ ישראל. מסירת שליטה זו לידי ישות עוינת משמעה פגיעה אנושה בביטחוננו ובקיומנו. לכן, חובה עלינו לבנות בשטחי E1 ובהמשך הדרך, בעיתוי הנכון, להחיל ריבונות ישראלית על כל שטחי C ועל בקעת הירדן.

מדוע מדינה פלסטינית היא איום קיומי

מדינה פלסטינית בין הירדן לים תיצור ישות עוינת בלב המרחב האסטרטגי של ישראל, תעמיד מיליוני אזרחים ישראלים תחת איום מיידי של ירי רקטות, פיגועים והסתננויות, ותאפשר לאיראן ולשלוחותיה לבסס ראשי גשר מסוכנים במרחק דקות נסיעה מלב המדינה. הניסיון בעזה אחרי ההתנתקות הוא הוכחה חיה למה שעלול להתרחש ביהודה ושומרון – רק מסוכן בהרבה.

העובדות חד-משמעיות: כ-1,300 ישראלים נרצחו באינתיפאדה השנייה, שתוכננה והובלה על ידי יאסר ערפאת. 1,200 נרצחו ביום אחד, ו-251 נחטפו, ב-7 באוקטובר 2023 במתקפת חמאס. עשרות אלפי פיגועים בעשורים האחרונים גבו חיי אלפים.

ערפאת, שלא זנח מעולם את תורת השלבים, מיד לאחר הטקס באוסלו, נשא נאום בטלוויזיה הממלכתית של ירדן, שנועד לפלסטינים בכל המזרח התיכון, שבו הבהיר שההסכמים הם רק שלב נוסף במאבק, עד "צעדת המיליון לירושלים". ביום למחרת – התפוצצה מכונית תופת על אוטובוס חיילים ליד בית אל. ערפאת לא גינה.

האלטרנטיבה: אוטונומיה עם חזון ל"קונפדרציה ישראלית-פלסטינית"

הפתרון הריאלי הוא אוטונומיה מנהלית לפלסטינים בשטחי A ו-B, שבהם מתגוררים למעלה מ-95%
מהתושבים הפלסטינים, עם שליטה ביטחונית מוחלטת בידי ישראל. הפלסטינים ינהלו את חייהם, כלכלתם,
חינוכם ובריאותם – תוך שמירה על זהותם ועצמאותם – וייהנו מתשתיות, שירותים וכלכלה משולבת עם
ישראל.

תנאי יסוד:

1. סיום ההסתה והטרור – רפורמה עמוקה במערכת החינוך.
2. שלטון וביטחון אחיד – רשות אחת, נשק אחד, חוק אחד.
3. פיתוח כלכלי ותשתיתי משותף – במודל שיבטיח רווחה, לא סכנה.

רישות השטח – לחיים במינימום חיכוך

יש לתכנן מערכת כבישים חכמה ביהודה ושומרון, שתאפשר לפלסטינים חופש תנועה מירבי ומינימום עד אפס
חיכוך עם צה"ל והמתיישבים היהודים בשטחי האוטונומיה. זאת לצד מתן מקסימום ביטחון לתושבי המדינה בכלל, ולמתיישבים בפרט. עומק הפעילות הביטחונית של צה"ל בשטחי האוטונומיה יהיה תלוי בעומק הוויתור של
הפלסטינים על דרך הטרור.

אופק – לאחר דור של שלום

לאחר דור של שקט, ניתן יהיה לשקול קונפדרציה ישראלית-פלסטינית, שתשמר את האחריות הביטחונית בידי ישראל, ותאפשר שיתוף פעולה כלכלי ותשתיתי נרחב, מבלי לפגוע בזהות הלאומית של הצדדים.

פתרון הומניטרי למחנות הפליטים

במסגרת הסדר עתידי, הפלסטינים יפעלו לסגירת מחנות הפליטים באיו”ש: הפלסטינים החיים בהם יפונו ליישובים מתוכננים עם תשתיות חדשות – בדומה לעיר רוואבי, והעולם המערבי יפעל לכך שהפלסטינים
החיים במחנות הפליטים במדינות ערב יקבלו אזרחות במדינות אלו. בכך תסתיים “בעיית הפליטים” המדומה, שמזינה את העימות האין-סופי.

חשיבות הבנייה ב-E1 והחלת ריבונות

הבנייה ב-E1 היא שלב חיוני ליצירת רצף טריטוריאלי ישראלי מירושלים למעלה אדומים. במקביל, ובעיתוי הנכון, יש להחיל ריבונות על שטחי C ועל בקעת הירדן, צעדים שישלימו את ההגנה האסטרטגית על ישראל. אין זה נכון שההתיישבות ב-E1 מונעת רצף פלסטיני. אם יזנחו את הטרור ניתן יהיה לחבר את השומרון ליהודה באמצעות מנהרה ורכבות.

הניסיון ההיסטורי מלמד שמדינה פלסטינית אינה פתרון – היא איום קיומי. לעומת זאת, אוטונומיה מפוקחת, עם חזון לשיתוף פעולה והזדמנות אמיתית לשיפור חיי הפלסטינים, היא הדרך היחידה לשלב בין ביטחון ישראל לבין יציבות אזורית. הגיע הזמן לנטוש את האשליות – ולבחור במציאות שמבטיחה חיים.

>> אלוף במיל' יצחק (ג'רי) גרשון שימש כסגן מפקד פיקוד הצפון במשך 250 ימים במלחמת חרבות ברזל. שימש כמפקד פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה, מפקד גזרת יהודה ושומרון באינתיפאדה השנייה ובמבצע "חומת מגן"